חצי מהסלנג הישראלי מדבר ערבית בלי לשים לב. יאללה, סבבה, אחלה, חלאס, דאחקה – מילים שכל ישראלי אומר עשר פעמים ביום, ורובנו לא יודעים מה הן אומרות במקור. ריכזנו כאן את כל מילות הסלנג במילון שהגיעו מערבית, עם פירוש קצר, המקור והמשמעות המקורית של המילה.
מקור: סלנג ירושלמי, מערבית: "אבו" (אבא של).
מקור: סלנג ירושלמי, מערבית: "אבו" (אבא של).
מקור: מערבית: "אבו עלי" – "אבא של עלי", כינוי מכובד לגבר קשוח.
מקור: מערבית: "אבו עלי" – "אבא של עלי", כינוי מכובד לגבר קשוח.
מקור: מערבית: ג'וּק, ככל הנראה מהמשחק "ג'ק-אן-פוי". סלנג ירושלמי.
מקור: מערבית: ג'וּק, ככל הנראה מהמשחק "ג'ק-אן-פוי". סלנג ירושלמי.
ע"ע אחושלוקי, קצת יותר מוגזם.
מקור: הרחבה של "אחושלוקי", שהיא לשון נקייה של קללה בערבית.
גרסה מעודנת של 'אחושרמוטה'. נאמר, בדרך כלל, בחיוב. הגזמה או הקצנה של מצב קיים, אבל משהו כיפי לשמיעה.
מקור: לשון נקייה של "אחושרמוטה" – קללה בערבית.
הדרך הישראלית להגיד שהכל טוב, בלי להתאמץ ובלי להתלהב יותר מדי. עדיין ברמה של סבבה, אבל עם קצת יותר אנרגיה. אפשר להגיד על אוכל, על בנאדם, על תוכנית לשישי או על מצב כללי בחיים.
מקור: מערבית: אַחְלָא, "יותר מתוק" או "הכי יפה". נכנס לעברית כבר בתקופת היישוב והפך לאחת המילים הנפוצות ביותר.
מילה שמדביקים לכל משפט כשרוצים להדגיש שמשהו קרה באמת, גם אם הוא נשמע לגמרי לא הגיוני. ככל שהסיטואציה יותר מופרכת, ככה ה'אשכרה' מקבל יותר כוח. אי אפשר להתווכח עם מישהו שאמר אשכרה.
מקור: מערבית, שקיבלה את המילה מפרסית: آشکارا (אשכארא), "בגלוי" או "באמת". בעברית משמשת להדגשה.
מקור: "חקוויאק" מערבית המדוברת – "צודק".
מקור: "חקוויאק" מערבית המדוברת – "צודק".
אכזבה קטנה עד בינונית — לא אסון, אבל מספיק כדי להרוס לך את מצב הרוח לחצי שעה. ההבדל בין באסה לעל הפנים הוא שבאסה עוד אפשר לשרוד עם קפה.
מקור: מערבית, ככל הנראה מ"בַּאְס" (צרה, רעה).
מקור: מערבית: יַא בּוּאָה / "בואנה", פנייה לחבר ("אחי").
מקור: מערבית: יַא בּוּאָה / "בואנה", פנייה לחבר ("אחי").
חבילה שמנה של כסף, כזאת שתופסים ביד ומרגישים. לא חייבת להיות באמת הרבה — מאה שטרות של עשרים גם עושים בוחטה, וזה בערך כל הרעיון. יש אנשים שמחזיקים בוחטה בכיס במיוחד כדי שתראה אותה כשהם משלמים.
מקור: מערבית: בּוּחְטָה, צרור או חבילה של כסף. נכנס לעברית בעיקר דרך עולם העסקים והקומבינות.
דוכן קטנטן ברחוב שממנו מוכרים כל דבר בעולם — קפה, לוטו, סיגריות, שתייה. הכל דחוס בשני מטר רבועים, ותמיד יש שם בנאדם אחד שיודע הכל על כולם בשכונה.
מקור: מערבית ומטורקית: בּוּדְקָה, "תא" או "ביתן". במקור ביתן שמירה קטן, ובעברית – דוכן קיוסק ברחוב.
שתי נשיקות בלחיים שנעשות באותו רגע, פעם אחת ללחי ימין ופעם אחת לשמאל, נהוג בין גברים בעיקר – מסמל כבוד.
מקור: מערבית: בּוֹסָה (بوسة), "נשיקה".
מקור: ביטוי עברי מדובר, מ"כיף" (מערבית: כֵּיף, הנאה).
מקור: ביטוי עברי מדובר, מ"כיף" (מערבית: כֵּיף, הנאה).
מקור: מערבית: ג'וּבָּה, במקור גלימה או מעיל רחב. התגלגל לסלנג כ"חבילה גדולה" של כסף.
מקור: מערבית: ג'וּבָּה, במקור גלימה או מעיל רחב. התגלגל לסלנג כ"חבילה גדולה" של כסף.
הכאב ראש הספציפי שמישהו גורם לך כשהוא לא מפסיק. זה לא כעס ולא עצבים — זו שחיקה איטית, בדרך כלל מיוצרת על ידי מישהו שיודע רק לחפור. אחרי מספיק ג'ננה גם הבנאדם הכי רגוע בעולם קם והולך.
מקור: מערבית: ג'ִנַּאן (جنان), "שיגעון", מאותו שורש של "ג'ין" (שד).
הבנאדם שחי בשביל הדאווין. משקפי שמש בתוך המועדון, מפתחות של האוטו על השולחן, וסטורי מכל ארוחה. הוא לא בהכרח עשיר, הוא פשוט דואג שכולם יחשבו שכן.
מקור: מהמילה "דאווין" (ראו ערך), שמקורה בערבית המדוברת, עם הסיומת האנגלית "-ר" שמציינת את מי שעושה את הפעולה.
בדיחה, צחוק, או סתם שטות שנזרקת באוויר כדי להצחיק את החבר'ה. מילה שהגיעה מהערבית ונשארה איתנו כי אין לה תחליף עברי שמרגיש באמת נכון. אם מישהו אומר "דאחקה" אחרי משפט, סביר שהוא לא באמת התכוון ושאתה יכול להירגע. ומי שכל השיחה שלו דאחקות — כנראה שיש בו קצת מהפלצן, אבל בגרסה החמודה.
מקור: מערבית: דַּחְקָה, "צחוק" או "בדיחה" (מהשורש ד-ח-כ, לצחוק).
שמנה, אוביס, אבל ביותר משעשע.
מקור: מערבית: דַבַּה (دبة), "דובה" – כינוי לאישה שמנה.
מקור: מערבית ומטורקית: דוֹגְרִי (doğru), "ישר" או "אמיתי".
מקור: מערבית ומטורקית: דוֹגְרִי (doğru), "ישר" או "אמיתי".
אזהרה בערבית שכל ישראלי מבין בלי לדעת מילה בערבית: "תיזהר לך". נאמר בטון של חצי צחוק חצי איום אמיתי, ואף אחד לא באמת יודע באיזה חצי מדובר. אם אמרו לך דיר בלק ואתה ממשיך בשלך, כנראה שהערב שלך ייגמר בבאסה.
מקור: מערבית: דִיר בַּאלַכּ (دير بالك), "שים לב" או "תיזהר".
מקור: "חלסטרה" מערבית או מטורקית, ככל הנראה מ"חַלַסְתְּרָה" – התקף עצבים.
מקור: "חלסטרה" מערבית או מטורקית, ככל הנראה מ"חַלַסְתְּרָה" – התקף עצבים.
מקור: סלנג ירושלמי שמקורו ככל הנראה בערבית המדוברת.
מקור: סלנג ירושלמי שמקורו ככל הנראה בערבית המדוברת.
המילה הכי רב-תכליתית בעברית. תלוי בטון: "וואלה?" זה הפתעה, "וואלה." זה הסכמה עייפה, ו"וואלה!" זה התלהבות אמיתית. אפשר לנהל איתה שיחה שלמה בלי להוסיף שום מילה אחרת, והכול יהיה סבבה.
מקור: מערבית: וַאללָּה, "באלוהים". בעברית המדוברת זו קריאת הפתעה, הסכמה או התפעלות, לפי הטון.
הבנאדם עליו אומרים 'וואלה יופי' או המצב – הוא חוצפן, שערורייה או קטסטרופה.
מקור: ביטוי עברי מדובר בשימוש אירוני; "וואלה" מערבית.
מילת הפתיחה הישראלית לכל משפט שיש בו הפתעה, ספקנות, או שניהם ביחד. תלוי לגמרי בטון: "וואלק?" זה "באמת?!", "וואלק." זה "לא מאמין לך מילה", ו"וואלק אחי" זה כבר סימן שהולך להיות סיפור ארוך. משמש גם כשאין לך מה להגיד למישהו שחופר לך כבר עשר דקות.
מקור: מערבית: וַאללָּכּ ("ואללה" עם סיומת "לך"), "באלוהים לך". משמש כקריאת הפתעה או ספקנות.
מבטאים Wa-Sah. בערבית אומר 'לכלוך', בצבא אומר – הבנאדם יכול הכל. הוא מר ווסאח.
מקור: מערבית: וַסַח (وسخ), "לכלוך". בצה"ל התהפכה המשמעות לכינוי לחייל שעושה הכל.
אדם, איש או אישה, שזורמים עם כל דבר.
מקור: הלחם של "זורם" ו"שרמוטה" (מערבית).
אדם שכל החיים שלו הם קומבינה אחת ארוכה. לא נוכל בדיוק, אבל גם לא בדיוק ישר — פשוט תמיד מסתדר לו משהו על הדרך, ותמיד מישהו אחר יוצא הפראייר בסיפור. עובד חפיף ומרוויח כאילו עבד חודש.
מקור: מערבית: חַאפֵר, מהשורש ח-פ-ר. ככל הנראה בהשפעת הפועל "לחפור" במובן של "לנבור" ולמצוא פרצות.
מקור: "חארטה" מערבית (שטויות), ו"בארטה" היא הכפלת חריזה (כמו "שמונצס-מונצס") שמדגישה את חוסר הרצינות.
מקור: "חארטה" מערבית (שטויות), ו"בארטה" היא הכפלת חריזה (כמו "שמונצס-מונצס") שמדגישה את חוסר הרצינות.
מלשון "חרטא". אמר דברי שקר ובלע, בילף והסתיר את האמת במטרה לצאת טוב מסיטואציה.דוגמה: נחום סיפר להורים של חברה שלו שיש לו תואר שני בהצטיינות מ-MIT, כשלמעשה התואר השני שלו הוא בכלל מהמכללה האקדמית בנתניה. חרטטן.
מקור: מ"חרטא" (מערבית: שטויות).
מילה בערבית שנכנסה לעברית וישר תפסה – אומרים אותה כשממש נמאס, כשמשהו צריך להיפסק עכשיו. לפעמים היא באה ביחד עם ואלק באותה נשימה, כשכעס אחד פשוט לא מספיק.
מקור: מערבית: חַלַאס (خلاص), "נגמר" או "די".
לעשות משהו בלי להשקיע יותר מדי מאמץ. הבנאדם שעושה חפיף לא בדיוק כישל, אבל גם לא ניסה יותר מדי. בישראל, לעשות חפיף זה כמעט אומנות לאומית — מהתשובה שנותנים בבחינה ועד לאיך שמסדרים את הבית לפני שאורחים מגיעים.
מקור: מערבית: חַפִיף (خفيف), "קל" או "שטחי".
מי שהפך את החפיף לדרך חיים. החפיפניק עושה הכל בחצי כוח, על הדרך, ובעיקר מקווה שאף אחד לא יבדוק. העבודה אולי נגמרת, אבל אל תסתכל מקרוב מדי.
מקור: מהמילה "חפיף" (בערבית: חַפִיף, "קל" או "שטחי"), עם הסיומת הרוסית-יידית "-ניק" שמציינת בעל תכונה.
שטויות, סיפורים לא מדויקים, או הגזמה מוחלטת. כשמישהו מספר לך איך הוא כמעט קנה את הדירה ברמת אביב אבל התחרט ברגע האחרון, זה חרטא. לפעמים זה גם מה שיוצא מהפה אחרי חפירה של שעה בלי נקודה.
מקור: מערבית: خرطة ("חַרְטַה"), "שטויות" או "דברים בעלמא". נכנסה לעברית דרך הדיבור היומיומי.
בנאדם שאומר דברים ולא באמת מתכוון אליהם. בניגוד לשקרן, כולם יודעים שהוא לא דובר אמת, ולכן מחרטט. לפעמים חרטוט יכול להיות משהו חינני, כיפי, מצחיק.
מקור: מ"חרטא" (מערבית: שטויות), עם הסיומת "-ן".
המילה הכי רב-תכליתית בשפה. יכולה להיות "קדימה", "תזדרז", "ביי", "נו באמת", "אני לא מאמין לך" ו"בסדר, נו" — הכל תלוי בטון ובכמה אות ל' הוספת באמצע. מילה שמצליחה לסגור שיחה, לפתוח בלאגן או להוציא קבוצה שלמה מהבית, לפעמים באותה דקה.
מקור: מערבית: יַא אַללָּה, "הו אלוהים". בעברית איבד את המשמעות הדתית והפך לקריאת זירוז כללית.
ניסיון ישראלי לסיים שיחת טלפון. בניגוד לכל עם תרבותי שמנתק אחרי "שלום", הישראלי אומר "יאללה ביי" בממוצע חמש פעמים לפני שהוא בכלל שוקל להניח את הטלפון. הביטוי ידוע בכך שהוא לא באמת מסיים שיחה — הוא רק מסמן שהשיחה עכשיו תימשך עוד חמש דקות.
מקור: "יאללה" מערבית ("קדימה") ו"ביי" מאנגלית – שילוב של שתי שפות שמסכם את העברית המדוברת.
מילה שמקורה בערבית ופירושה המילולי סטירה בפנים. בסלנג הישראלי, כאפה זה כל דבר שמגיע לך מהכיוון העיוור ומלכלך לך את היום בלי הודעה מוקדמת — חדשות לא טובות, פגישה מביכה, או גילוי שמגיע מאוחר מדי. אבל כאפה יכולה להיות גם חיובית: משהו כל כך מדהים, כל כך לא צפוי לטובה, שהוא ממש עושה לך את זה.
מקור: מערבית: כַּף (كف), "כף יד" – מכאן סטירה בכף היד.
כשאתה מבסוט ברמות שכבר אין מילה בעברית שתתאר את זה, אז שולפים ערבית. תחושה של סוף שבוע מושלם, בטן מלאה ואפס מחויבויות באופק.
מקור: מערבית: כֵּיף (كيف), "הנאה". "כיפאק" – "ההנאה שלך", כלומר "נהנה מאוד".
לבלוע סיפור מומצא בלי לשאול שאלה אחת, ורק אחר כך להבין שסובבו אותך. ההבדל בין זה לבין להיות פרייער הוא שפרייער יודע שדפקו אותו ובכל זאת מסכים, ואילו מי שאכל לוקש בכלל לא שם לב — עד רגע הפדיחה.
מקור: "לוקש" מערבית: לוֹקְשׁ, ככל הנראה משורש שפירושו דבר מזויף. "לאכול לוקש" – לבלוע שקר.
להיעלם מהמקום בשקט לפני שמתחילים לחלק תפקידים. המתחפף לא בורח מהמסיבה, הוא בורח מהניקיון שאחריה — וזה תמיד נעשה בקטנה, בלי להיפרד ובלי להסביר. אם הצלחת להתחפף וגם נשארת חבר של כולם, סגורה הפינה.
מקור: מהמילה "חפיף" (בערבית: קל, שטחי), שממנה נגזר הפועל העברי "להתחפף" – להיעלם בקלילות.
להיכנס למקום שלא הוזמנת אליו ולא שילמת עליו, ולהתנהג כאילו אתה מהצוות. זו קומבינה בסיסית בהתפתחות של כל ישראלי, ואם היא נכשלת היא הופכת מיד לפדיחה מול שומר בגילך שפשוט עושה את העבודה שלו.
מקור: מערבית: פַלַח (فلح), "לבקע" או "לפלח". בסלנג הצבאי והעירוני – לחדור בלי רשות.
משהו שנראה מדליק מבחוץ ומתגלה כזבל שלם ברגע שמשתמשים בו. מי שקונה לוקש בלי לבדוק מקבל תעודת פראייר על המקום.
מקור: מערבית: לוֹקְשׁ, ככל הנראה דבר מזויף או חסר ערך.
הפעולה של למסור לבנאדם לוקש בפנים בלי להתבייש — סיפור מומצא, תירוץ, או הבטחה שאין שום כוונה לקיים. מי שזורק לוקש עושה את זה בביטחון מלא, וזה בדיוק מה שגורם לך להאמין לו בהתחלה.
מקור: "לוקש" מערבית – דבר מזויף או חסר ערך. "לזרוק לוקש" – למסור שקר.
מקור: מערבית: לַטְמָה (لطمة), "סטירה".
מקור: מערבית: לַטְמָה (لطمة), "סטירה".
הדרגה שבין "לא נעים" לבין על הפנים, אבל בלי דרמה. מבאס זה כשמשהו קטן הרס לך את מצב הרוח ואין ממש מה לעשות עם זה חוץ מלהגיד "מבאס" ולהמשיך בחיים. גם שומעים את זה כתגובה לחבר שמספר על פדיחה שלו, בטון של אמפתיה של שנייה וחצי.
מקור: מהמילה "באסה", שמקורה בערבית ככל הנראה מ"בַּאְס" (צרה). "מבאס" הוא מה שגורם לבאסה.
מצב רוח של "אין לי כוח לכלום ובא לי להסתכל על התקרה". לא ממש דיכאון, יותר כמו פלופ קטן בנשמה אחרי שהתוכניות של הערב התבטלו ברגע האחרון.
מקור: מהשורש ב-א-ס, שנולד מ"באסה" – מילה שמקורה בערבית, ככל הנראה מ"בַּאְס" (צרה, רעה). ממנה התגלגלו בעברית הפועל "לבאס", התואר "מבאס" וגם "מבואס".
מצב של שביעות רצון מוחלטת, כשהכל בדיוק כמו שרצית ואין לך אפילו תלונה קטנה אחת על החיים. בדרך כלל מגיע אחרי אוכל טוב, מזגן חזק, או כשמישהו אחר משלם.
מקור: מטורקית ומערבית: מַבְּסוּט (مبسوط), "שמח" או "מרוצה".
אחד שעושה כל דבר חפיף — בלי להתאמץ, העיקר שזה ייגמר וילך הביתה. התוצאה אצלו תמיד יוצאת על הפנים, אבל הוא כבר לא שם כדי לראות את זה.
מקור: מ"חפיף" – בערבית: חַפִיף (خفيف), "קל" או "שטחי". "מחפף" הוא מי שעושה דברים בקלות דעת.
הבנאדם שעושה לך ג'ננה בלי בכלל להתאמץ. הוא לא רשע ולא מתכוון לרע, הוא פשוט נדבק אליך, מתחיל לחפור על משהו שאף אחד לא שאל עליו, ולא עוזב עד שאתה קם להביא מים ולא חוזר.
מקור: מערבית: מְנַג'ֵס (منجس), "מטמא" או "מלכלך". בעברית התגלגל לתיאור מי שמציק ומעצבן.
בנאדם שמתקדם בחיים שלוש שניות אחרי כולם, בזכות הקנאביס. זה לא שרוט, כי שרוט זה קבוע ומסטול עובר עד הבוקר, אבל בינתיים הוא גם הופך לחופר ברמות שלא הכרת.
מקור: מערבית: מַסְטוּל (مسطول), "מסומם" או "שיכור". נכנס לעברית דרך עולם החשיש.
מקור: מערבית: מְעַנְטֵז, מהפועל "ענטז".
מקור: מערבית: מְעַנְטֵז, מהפועל "ענטז".
משהו או מישהו שהוא סוג של לא מוצלח, חלש, כזה שאין בו שום דבר מרשים. סרט מעפן, מסעדה מעפנה, ובעיקר אחד שמנסה להיות פלצן ולא מצליח אפילו בזה.
מקור: מערבית: מְעַפַּן (معفن), "רקוב" או "עבש". בעברית איבדה המילה את המשמעות המילולית ונשארה לתיאור כל דבר עלוב ולא מוצלח.
מקור: מערבית: נַחְס (نحس), "מזל רע" או "קללה". נכנס לעברית דרך יהודי ארצות ערב.
מקור: מערבית: נַחְס (نحس), "מזל רע" או "קללה". נכנס לעברית דרך יהודי ארצות ערב.
מקור: "זינזאנה" מערבית: זִנְזָאנָה (زنزانة), "תא כלא".
מקור: "זינזאנה" מערבית: זִנְזָאנָה (زنزانة), "תא כלא".
הבאת עליו את הנאחס, את המזל הרע. נועד לתאר שחקנים שפיארת ואז נפצעו, מגמה מסוימת שהשתנה ברגע שדור ביטון אמר שהמגמה היא מה שתקרה במשחק.
מקור: מ"נאחס" (מערבית: נַחְס, מזל רע).
אדם שאינו נתון להשפעת סמים קלים. בפועל, מדובר על התנהגות ספציפית של אנשים מתחכמים, שואלים שאלות כלליות, לא מביני עניין וכאלה שלא חוו סטלה מימיהם.
מקור: מערבית: צַאחִי (صاحي), "פיכח" או "ער".
מקור: "סאחי" (מערבית: צַאחִי, "פיכח") ו"בלאטה" (מערבית: מרצפת) – כלומר, סאחי עד הרצפה.
מקור: "סאחי" (מערבית: צַאחִי, "פיכח") ו"בלאטה" (מערבית: מרצפת) – כלומר, סאחי עד הרצפה.
המילה הכי רגועה בשפה העברית. אפשר להשתמש בה כדי להגיד "כן", "אוקיי", "מסכים", "לא אכפת לי" או "אני בכלל לא מקשיב", הכול לפי הטון. ככל שהסבבה ארוך ומתמשך יותר, ככה האדם באמת פחות לחוץ מכל העניין.
מקור: מערבית: סַבַּבַּה, "אחלה" או "טוב" – יש הטוענים שמקור המילה בערבית המצרית ויש שמקשרים אותה לשורש ס-ב-ב. נכנסה לעברית בשנות ה-70 והפכה לסמל של העברית המדוברת.
מתאר שביעות רצון ממצב מסוים. נאמר הרבה על ידי האוכלוסיה הברזילאית, שיש לה יחסית הרבה מגע עם התיירים הישראלים.
מקור: הרחבה הומוריסטית של "סבבה" (מערבית), עם "אגוזים" לחרוז ולצחוק.
הדרך היחידה בעברית לדבר על עצמך בגוף שלישי בלי להישמע יומרני מדי (טוב, אולי קצת). בדרך כלל מגיע כשמישהו רוצה לקחת קרדיט על משהו בלי להגיד 'אני' בפירוש.
מקור: מערבית: צַאחְבַּכּ (صاحبك), "החבר שלך". מכאן השימוש של הדובר בכינוי לעצמו – "החבר שלך פה".
מקור: מהסלנג הצבאי: מערבית, ככל הנראה מ"סַחַל" – השארית בתחתית הבקבוק.
מקור: מהסלנג הצבאי: מערבית, ככל הנראה מ"סַחַל" – השארית בתחתית הבקבוק.
מחיאת כף מילולית. אומרים את זה כשמישהו עשה משהו טוב, יפה או מרשים במיוחד, לפעמים ברצינות מלאה ולפעמים בציניות מדויקת. אם הוא באמת התעלה על עצמו, אפשר לשדרג לפיגוז לעכוז.
מקור: מערבית: צַחְתֵּין (صحتين), "שתי בריאויות", ברכה שנאמרת לאוכל ולשתייה והפכה למחמאה.
כשהמצב לא סתם טוב אלא טוב ברמה שאתה מרגיש צורך להצהיר על זה. אחד המקומות בסקאלה שבין פינוקים לבין "אני לא קם מהכיסא הזה עד מחר". שימו לב: אם צריך להסביר למה על הכיפאק, זה כבר לא על הכיפאק.
מקור: מערבית: עַל אַלְכֵּיף (على الكيف), "לפי הרצון" או "בהנאה". "כיף" עצמה הגיעה מאותו שורש.
מילה שמביעה אכזבה והתגרות במי שעפה על עצמה, אחרי שאמרו לה ללכת לנוח. אפשר גם לכתוב את זה "עאלק".
מקור: מערבית: עַלַק (علق), ביטוי ספקני – "כאילו" או "בטח".
אדם שמערסל אותך, עפ"י מתן פרץ. דואג לך, שומע שאתה רוצה לדקור מישהו או מישהי, משתמש באינטיליגנציה רגשית גבוהה מהרגיל כדי להוריד אותך מהעניין. בנוסף, לפי הסרטון של תמיר בר, 99% יהיה מזרחי אם לא 100%, אוהב להתלבש עם מותגים, מעשן נרגילות, נוסע ברכבים עם לוגו יוקרתי בתשלומים, לעתים קרובות בעודף משקל, ואוהב לעשות פוזות.
מקור: מערבית: עַרְס (عرص), "סרסור". כינוי גנאי שהתגלגל בעברית לתיאור טיפוס צעקני ובוטה.
מקור: "אבו עלי" מערבית: "אבא של עלי", כינוי לגבר קשוח ומכובד. "לעשות אבו עלי" – להעמיד פנים של חזק.
מקור: "אבו עלי" מערבית: "אבא של עלי", כינוי לגבר קשוח ומכובד. "לעשות אבו עלי" – להעמיד פנים של חזק.
מצב שגורם לך להתכווץ מבפנים ולרצות שהאדמה תבלע אותך. יכול להיות שאמרת משהו שלא היה צריך, נפלת בפומבי, או סתם עשית שטות שגרמה לכולם סביבך לסגור לך את הצילום. המילה לקוחה מהערבית, אבל זה עשרות שנים שהיא חלק בלתי נפרד מהסלנג הישראלי ולא הולכת לשום מקום.
מקור: מערבית: פַדִיחָה (فضيحة), "שערורייה" או "בושה".
עצלן, עגול, חלש, בדרך כלל בא במובן פיזי.
מקור: מערבית: פַדְלָה (فضلة), "שארית" או "פסולת". בעברית – כינוי לאדם עצלן ומסורבל.
מישהי שנראית טוב, כוסית, שאבא שלה מת, שיש מישהו שהולך להביא בורקסים ללוויה של אבא שלה. בדרך כלל, מכיוון שהיא פרגית, כלומר חטיף, היא תהיה צעירה. אלא אם היא אגורצ'יק, ואז אלוהים בירך אותה בכשרונות גדולים.
מקור: מערבית: פַרְגִ'ית (فرخة), "פרגית" – עוף צעיר.
סיפור שהתחיל אולי מאיזה גרעין של אמת, ועד שהוא הגיע אליך כבר יש בו מסוק, שני גנרלים ודוב. אף אחד לא באמת מאמין למספר, אבל כולם מקשיבים כי זה מצחיק — עד שמישהו בודק את הפרטים ואז זו פדיחה רצינית.
מקור: מערבית: כִּזְבּ (كذب), "שקר". הפך למונח עברי בפלמ"ח, שם צ'יזבטים היו סיפורים מוגזמים סביב המדורה.
קטטה, מבטאים את המונח KATLA. בדרך כלל מערב דקירות.
מקור: מערבית: קַטְלַה (قتلة), "מכות" או "קטטה".
המונח המקורי הוא 'בית זונות', אבל אפשר גם להגיד את זה במובן של "מסיבת אחושלוקי טובה".
מקור: מערבית: כַּרְכַּאנָה (كرخانة), "בית בושת" או "מקום פרוע".
נהוג להגיד את זה כשהלך העסק, אין כבר עניין, הסיפור נגמר.
מקור: מערבית: רַאח (راح), "הלך" – "הלכה פלסטין", כלומר הכל אבוד.
מבטאים SHAllak. לתת מכה, גם אם קטנה, בביצים. האפקט הוא לכמה דקות, ההשפלה היא נצחית. בד"כ קורה כשילדים מתחילים לגלות את עצמם, אזור כיתה ה' עד ח'.
מקור: ככל הנראה מערבית המדוברת.
חסרה לכם מילה? הוסיפו מונח חדש למילון, או עברו לכל מילות הסלנג מערבית ולסלנג משפות זרות.