אמת מוחלטת, שאי אפשר להתווכח איתה. ניתן להתייחס לדברים כאילו הם תורה מסיני.

בדרך כלל מכוון לארגזים של כסף.

דוגמה: "אמא, אני עובד בהייטק, הבאתי ארגזים הביתה".

רצף הצלחות, נצחונות – מקביל לכך שמצליחים לתפוס גל בים, משהו שקשה לבצע בישראל, במיוחד אחד טוב.

לא העיר הוואנה שבקובה, אלא מועדון הוואנה קלאב ביגאל אלון, תל-אביב יפו.

מה שהשוויצר עושה בפועל: לדחוף לתוך השיחה משהו שהוא קנה, השיג או עשה, כאילו זה יצא לו בטעות. אף אחד לא שאל, אבל הוא כבר מספר, ואם לא הבנת בפעם הראשונה הוא יחזור על זה עוד פעמיים.

דוגמה: "הוא הביא את האוטו החדש לחניה של המשרד רק כדי להשוויץ".

היכולת לשמוח בהצלחה של אחר ולתת לו קרדיט בלי שהלב מתפקק מקנאה. בישראל זו המיומנות הנדירה ביותר שיש — יותר נדיר ממישהו שמחזיר כסף שהלוו לו. לרוב מגיע בצורת מחמאה שמלווה בחיוך מאומץ קצת יותר מדי, ובסוף כולם אומרים שהם "אנשי פרגון" אבל בפועל בודקים בשקט כמה הצד השני הרוויח.

דוגמה: "אחי, ממש פרגון שפתחת עסק משלך וזה תופס. אם אפשר, שלח לי את הפרטים — גם לי יש רעיון דומה שאני מפתח כבר שנתיים."

בנאדם שיורד מסיפור מסוים מהר למרות שהתחייב לכך.

דוגמה: "אלון, למה אתה מתנקנק? הבטחת שאתה תבוא לחתונה של יגאל".

הגרסה המשודרגת של סתם שטויות — כשמשהו כל כך לא רציני שאפילו לא שווה להתייחס אליו. אם חרטטן מספר לך משהו, יש סיכוי טוב שזה חארטה בארטה. בעצם זה בן דוד רחוק של שטויות במיץ עגבניות, רק עם יותר ביטחון עצמי.

דוגמה: "אמרו לי שהוא קנה את הדירה במיליון שקל בתל אביב, חארטה בארטה".