אדם דתי, או כזה שנראה ככה מהצד, בדרך כלל מישהו עם כיפה, עם חולצה מכופתרת ועם הרבה יותר סבלנות משלך. המילה יכולה להישמע כמו קללה או כמו חיבה, תלוי מי אומר ולמי. ההפך המוחלט של חנון, כי הדוסי דווקא מכיר את כל החבר'ה בשכונה.
מקור: מיידיש, מהמילה "דאָס" ("דוֹס"), שהיא ההגייה האשכנזית של "דת". במקור כינוי לאדם דתי, ולעיתים עם נימה מזלזלת.
כתיב נוסף: דוסי, דוסית
דוגמה: "הוא דוסי אבל הכי זורם שיש, שבועיים לא שילמתי על קפה".