בנאדם שהתמקם על הספה ופשוט התאחד איתה. לא זז, לא יוצא, לא עונה להודעות, ובקושי קם לשירותים בין פרק לפרק. מצב שבו הסלון הוא כל העולם והשלט הוא ההישג היומי.

דוגמה: "מה, אתה לא בא למסיבה? אתה כזה בטטה בזמן האחרון".

מי שמסכים עם כל מילה של הבוס, צוחק מכל בדיחה שלו גם כשהיא על רמת ספר בדיחות של 1987, ומתעניין פתאום בהכל כשיש הרמה. מקצוען בלהגיד "איזה רעיון מעולה!" רגע לפני שהוא מקבל העלאה.

דוגמה: "ראית איך הוא צחק לו על הבדיחה? חנפן ברמות".

הבן הערבי-מזרחי של בלאגן, אבל עם יותר נשמה וקצת פחות סדר. זה מה שיש בחדר של נער בן 16, ברכב של אבא שלך אחרי טיול משפחתי, ובקבוצת הווטסאפ של הצבא ביום שמחלקים תורנויות. אם אף אחד לא מבין מה קורה, זה ברדק.

דוגמה: "נכנסתי למטבח אחרי שהם בישלו, אחי, ברדק בלתי רגיל".

להשוויץ במשהו, בדרך כלל באופן שמראה שאתה לא ממש מתאמץ ושזה קטן עליך. מגיע מהאנגלית, ומשמש כפועל ("לפלקס") וגם כשם עצם ("איזה פלקס"). נפוץ במיוחד באינסטגרם ובכל חתונה של בן דוד.

דוגמה: "ראית אותו מעלה סטורי מהמלון? כזה הזוי, פלקס בלי בושה".

מצב של בלגן כללי: חדר, חיים, ראש או ממשלה. אפשר גם להגיד "יש לי בלגן" כשהכוונה היא שיש לך הרבה דברים על הראש ובעיקר אין לך כוח לפרט. לפעמים זה גם מחמאה, כמו "בלגן של מסיבה", כלומר הצלחה מוחלטת שאף אחד לא זוכר.

דוגמה: "איך היה אתמול?" "בלגן, אחי, חלאס, אני עדיין מנסה להרכיב מה קרה".

המילה הכי רגועה בשפה העברית. אפשר להשתמש בה כדי להגיד "כן", "אוקיי", "מסכים", "לא אכפת לי" או "אני בכלל לא מקשיב", הכול לפי הטון. ככל שהסבבה ארוך ומתמשך יותר, ככה האדם באמת פחות לחוץ מכל העניין.

דוגמה: "אחי נדחה לשמונה?" "סבבה". "ואז גם נחלוק על החשבון?" "סבבה". "ואתה משלם?" "תכלס, לא סבבה".

מעולה, חזק, מטורף, בלי שום קשר לקטילה בפועל. אוכל, שיר, מסיבה או סרט – אם זה עשה לך טוב, זה קטלני. כל עוד לא מתכוונים לקרוא למשטרה.

דוגמה: "היית אתמול בהופעה?" "קטלני! עד עכשיו אני בלי קול".

מישהו שנתקע בתוך שקר, תירוץ או ויכוח, ובמקום לעצור ולהודות – הוא דווקא ממשיך לחפור עוד ועוד, עד שאין לו דרך חזרה. כל משפט נוסף רק מעמיק את הבור, ואת כל ההסבר הוא מסיים בחרטא חדש.

דוגמה: "אחי, תפסו אותך עם הפיצה ביד, תפסיק להתחפר ופשוט תגיד שהיית רעב".

הזמן הכי אלסטי ביקום. כשישראלי אומר "אוטוטו" זה יכול להיות עוד חמש דקות, עוד שעה, או עוד שבוע וחצי. בדרך כלל הוא אומר את זה בדיוק כשהוא עוד לא התחיל להתלבש, ובטח שלא יצא מהבית. מי שמאמין לו הופך בסוף לפראייר שמחכה בכניסה.

דוגמה: "איפה אתה? כולם כבר כאן!" "אוטוטו מגיע, אני בדרך". (הוא עדיין במקלחת).

מילת חיבה אוניברסלית שאמא, סבתא, חברים וגם נהגי מונית משתמשים בה. אפשר להגיד אותה לכל אחד, בכל גיל, בלי שום קשר למה שהוא עשה. בשימוש יומיומי מאפשרת לך להיות חמים בלי להתחייב לשום דבר.

דוגמה: "כפרה עליך, תביא לי עוד קפה ואל תשכח סוכר".

שטויות, סיפורים לא מדויקים, או הגזמה מוחלטת. כשמישהו מספר לך איך הוא כמעט קנה את הדירה ברמת אביב אבל התחרט ברגע האחרון, זה חרטא. לפעמים זה גם מה שיוצא מהפה אחרי חפירה של שעה בלי נקודה.

דוגמה: "די עם החרטא, כולנו יודעים שלא היית שם".

מצב של כעס קטנוני ודרמטי בין חברים או זוגות, שבו אף אחד לא באמת רוצה להישאר ככה אבל אף אחד גם לא מתכוון להתקשר ראשון. בדרך כלל נגמר אחרי יומיים עם סטיקר של לב.

דוגמה: "אני איתה בברוגז כבר שעתיים, אם היא לא תבקש סליחה עד הערב אני לא עונה לה".

שתי מילים שאומרות "אתה רציני עכשיו?". משתמשים בזה כשמישהו אמר משהו מגוחך, תירוץ עלוב או סיפור שאף אחד לא קונה. ככל שהטון יותר מתעצבן, ככה הוא חופר לך יותר.

דוגמה: "אמרת שהפלאפון נגמר לך בטריה בשלוש שעות שלא ענית? נו באמת".

משהו או מישהו שהוא סוג של לא מוצלח, חלש, כזה שאין בו שום דבר מרשים. סרט מעפן, מסעדה מעפנה, ובעיקר אחד שמנסה להיות פלצן ולא מצליח אפילו בזה.

דוגמה: "הלכנו למסיבה והיא הייתה כזאת מעפנת, כולם הלכו הביתה ב-11".

בלגן, אבל עם יותר נשמה. המילה שמתארת חדר אחרי מסיבה, לוח זמנים של שלוש משפחות, או את החיים של כל בלגניסט שמכבד את עצמו. אף אחד לא באמת יודע מאיפה להתחיל לסדר, אז פשוט סוגרים את הדלת.

דוגמה: "נכנסתי אליו לדירה, אחי, בלאגן ברמות שלא ראיתי מאז הצבא".

התיאור הכי אכזרי שיש בעברית למשהו גרוע במיוחד — סרט, מסעדה, בן אדם, לא משנה מה. אם זה "חרא על מקל" זה אומר שזה לא סתם רע, זה רע ברמה שאתה כמעט מתפעל מזה. מין קרוב משפחה רחוק של בלוף, רק בלי אפילו הבטחה ריקה מאחורי זה.

דוגמה: "הלכתי לסרט הזה עם ציפיות גבוהות, יצאתי אחרי חצי שעה — זה היה חרא על מקל."

הדרך הכי ישראלית להגיד "עזוב אותי במיץ" בלי לקלל ממש. משתמשים בזה כשמישהו מנסה למכור לך משהו, לשכנע אותך בשטויות, או סתם לעשות ממך פראייר — אתה פשוט זורק "קפוץ לי" וממשיך הלאה בחיים.

דוגמה: "אתה טוען שאני חייב לך עוד כסף? קפוץ לי, כבר שילמתי הכל עד השקל האחרון."

מילה שהגיעה אלינו מרוסית ותפסה חזק ברחוב הישראלי — מתארת מישהו שקצת לא שפוי, עושה סטוצים מטורפים בלי לחשוב פעמיים, כאילו אין לו מה להפסיד. לא תמיד שלילי — לפעמים זה אפילו סוג של קומפלימנט על אומץ (או על חוסר שכל).

דוגמה: "ראית אותו קופץ מהגג לבריכה? הבנאדם שפוט לגמרי."

האנרגיה הכללית שמקום, מסיבה או אפילו בנאדם משדרים. "וייב טוב" זה כיף ונעים, ו"וייב מוזר" זה סימן שכדאי לך לקחת את התיק וללכת הביתה.

דוגמה: "לא נשארתי הרבה במסיבה, הוייב שם היה ממש לא טוב".

הרגע שבו אתה צופה במשהו – סטורי, וידאו, או אפילו סיטואציה חיה – שכל כך מביך שהבטן שלך מתכווצת. קורה בעיקר כשמישהו מתאמץ יותר מדי להיראות מגניב ומגיע בדיוק להפך.

דוגמה: "הוא שם שיר רומנטי בסטורי לאקסית שלו עם תיוג… קרינג' ברמות שלא ראיתי כבר זמן".

מונח בלדינו שהתאזרח בעברית, מתאר אישה מטומטמת, שבדרך כלל לא מבינה שהיא מטומטמת, אלא מישהי שכל החיים שלה הם עלבון מתמשך, ולעתים רחוקות גם מרחמים עליה.

דוגמה: "תעזוב אותה בשקט, היא פוסטמה, גם הוויפיי בבית לא עובד לו כבר חודש, וזה לא בגלל הבעיה בתשתית".

שני מובנים, שניהם לא נעימים: או שאתה בקריז — חשק מטורף למשהו (סיגריה, קפה, שוקולד) שאתה לא יכול להשיג עכשיו, או שמישהו "חוטף קריז" — מתעצבן פתאום ומתפוצץ על כולם בלי שום התראה.

דוגמה: "אני בלי קפה מהבוקר, אני בקריז, אם מישהו ידבר איתי הוא יחטוף פצצה לפנים".

החייל (או העובד) שלוקח את זה הכי ברצינות שיש. מגיע ראשון, הולך אחרון, מתנדב לכל שמירה ומדבר על היחידה כאילו זו משפחה. בדיוק ההפך מג׳ובניק שסופר את הימים לשחרור — המורעל כבר מתכנן לחתום קבע.

דוגמה: "תעזוב אותו, הוא מורעל, הוא ביקש לעשות גם את השבת הזאת בבסיס".

התחושה הכבדה שנוחתת עליך ביום ראשון בבוקר, כשהשעון מצלצל ואתה נזכר שהסופ״ש נגמר ושוב צריך לקום לעבודה, לבסיס או ללימודים. באסה ברמה לאומית — כל המדינה מסתובבת עם אותו פרצוף, והקפה של הבוקר לא באמת עוזר.

דוגמה: "אל תדבר איתי עד עשר, יש לי שביזות יום א׳ רצח".

מערבית, והפכה לדרך הכי קצרה בעברית להגיד שמשהו מבאס. משתמשים בה על כל דבר, מביטול מסיבה ועד מילקי שנגמר במקרר. אפשר גם להגיד "איזה בעסה" עם אנחה ארוכה, זה מוסיף דרמה.

דוגמה: "ההופעה בוטלה והכרטיסים לא מוחזרים. בעסה, אחי".

הבנאדם שחי בשביל הדאווין. משקפי שמש בתוך המועדון, מפתחות של האוטו על השולחן, וסטורי מכל ארוחה. הוא לא בהכרח עשיר, הוא פשוט דואג שכולם יחשבו שכן.

דוגמה: "ראית אותו מזמין בקבוק לשולחן ומצלם את הזיקוקים? דאווינר ברמות, מחר הוא יבקש ממך 50 שקל לדלק".

מי שהפך את החפיף לדרך חיים. החפיפניק עושה הכל בחצי כוח, על הדרך, ובעיקר מקווה שאף אחד לא יבדוק. העבודה אולי נגמרת, אבל אל תסתכל מקרוב מדי.

דוגמה: "תן לחפיפניק הזה לשטוף כלים ותקבל צלחות רטובות עם שאריות של אתמול".

המצב שבו המוח עושה בופר באמצע החיים. יכול להגיע מבשורה טובה, מחשבון במסעדה, או סתם מפדיחה שעדיין מתעכלת. המשותף לכולם: אתה עומד, לא זז, ולא מצליח להוציא מילה.

דוגמה: "ראיתי כמה יצא לי בחשבון בסוף הערב ונשארתי בהלם עשר דקות מול המלצר".

בנאדם שמתקדם בחיים שלוש שניות אחרי כולם, בזכות הקנאביס. זה לא שרוט, כי שרוט זה קבוע ומסטול עובר עד הבוקר, אבל בינתיים הוא גם הופך לחופר ברמות שלא הכרת.

דוגמה: "אל תדבר איתו עכשיו הוא מסטול לגמרי, שאלתי אותו מה השעה והוא ענה לי 'תותים'".

המשפט שאומרים לך כדי שתפסיק לשאול, לא כדי שתפסיק לדאוג. אצל בנאדם רציני זה אומר שסגורה הפינה ואפשר להירגע, אצל פשלן זה אומר שתתחיל לחשוב על תוכנית ב'. הדרך היחידה לדעת באיזה מהשניים מדובר היא לחכות.

דוגמה: "אחי, הבאת את הפחמים?" "סמוך עליי". "אז הבאת או לא?" "אמרתי סמוך עליי".