מישהו שהראש שלו עובד קצת אחרת מכולם — לא רע, פשוט הזוי. אפשר לומר את זה גם באהבה וגם כאזהרה, הכל תלוי בטון.
דוגמה: "הוא קם בארבע בבוקר לרוץ בגשם. שרוט לגמרי, אבל בכיף".
מחיאת כף מילולית. אומרים את זה כשמישהו עשה משהו טוב, יפה או מרשים במיוחד, לפעמים ברצינות מלאה ולפעמים בציניות מדויקת. אם הוא באמת התעלה על עצמו, אפשר לשדרג לפיגוז לעכוז.
דוגמה: "תיקנת לבד את המכונת כביסה? סחתיין עליך".
דוכן קטנטן ברחוב שממנו מוכרים כל דבר בעולם — קפה, לוטו, סיגריות, שתייה. הכל דחוס בשני מטר רבועים, ותמיד יש שם בנאדם אחד שיודע הכל על כולם בשכונה.
דוגמה: "תעצור רגע בבוטקה בפינה, אני קופץ לקנות שתייה".
לסגור משימות אחת אחרי השנייה בקצב של מכונה, בלי לחשוב יותר מדי ובלי דרמות. מי שמתקתק לא חופר על מה שהוא עומד לעשות — הוא פשוט עושה, ואחרי חצי שעה כבר סגורה הפינה על שלושה דברים.
דוגמה: "תן לי עשר דקות, אני מתקתק את הטפסים ואנחנו יוצאים".
הפעולה של למסור לבנאדם לוקש בפנים בלי להתבייש — סיפור מומצא, תירוץ, או הבטחה שאין שום כוונה לקיים. מי שזורק לוקש עושה את זה בביטחון מלא, וזה בדיוק מה שגורם לך להאמין לו בהתחלה.
דוגמה: "אמר לי שהוא בדרך וכבר חצי שעה הוא בבית. זרק לי לוקש ענק".
בלגן שלם שנוצר מכלום, בדרך כלל כי מישהו לא סגר משהו בזמן. הסמטוחה תמיד מתחילה בקטן — הודעה אחת בקבוצה שלא הובנה נכון — ונגמרת בשלושה אנשים שנוסעים לאותו מקום בשלוש שעות שונות. אם יש פשלן אחד בסביבה, אפשר להיות בטוחים שהוא באפיצנטר של הסמטוחה.
דוגמה: "מה קרה עם ההזמנה למסעדה?" "עזוב, נהיה שם סמטוחה, בסוף אכלנו פלאפל".
התכונה של בנאדם שאפשר לסמוך עליו שכל הפרטים הקטנים כבר טופלו, גם את אלה שלא חשבת עליהם. בזמן שכולם עוד מתלבטים בקבוצה, הוא כבר הזמין, תיאם ושילם מקדמה. אם הוא בעניין, אז סגורה הפינה על הכל.
דוגמה: "תן לרוני לארגן את הטיול, הוא סוגר פינות, יהיה גם צימר וגם מנגל וגם מי שיחזיר אותנו".
הגרסה האנושית של הודעה קולית באורך ארבע דקות. זה לא שהוא חופר פעם אחת ביום קשה — זו פשוט הזהות שלו. נכנס לשיחה, פותח נושא, ולפני שהספקת להבין מה קרה עברו עשרים דקות ואתה מחפש דרך יציאה מנומסת. אצל חפרן אמיתי אין נושא קטן, הכל הופך לחפירה מלאה עם רקע היסטורי.
דוגמה: "אל תשב לידו באוטובוס, הוא חפרן, תגיע לתל אביב ותדע הכל על הדוד שלו מהצבא".
הרגע שבו המוח סוף סוף עושה קליק ואתה מבין משהו שכל השאר הבינו לפני עשר דקות. ככל שהאסימון נופל לאט יותר, ככה הפדיחה גדולה יותר. הביטוי הגיע מהטלפונים הציבוריים, אבל גם מי שבחיים לא החזיק אסימון ביד משתמש בו בלי בעיה.
דוגמה: "סיפרו בדיחה בארוחת הצהריים, וצחקתי רק כשהגיע הקינוח. נפל לי האסימון".