הבנאדם שכולם חולבים ממנו — כסף, טרמפים, טובות, מה שצריך. זה לא בדיוק פרייער, כי החלבן דווקא מבין שמנצלים אותו, הוא פשוט לא מצליח להגיד לא. בדרך כלל תמצא אותו בסוף כל קומבינה של החברים, כשהוא זה שנשאר עם החשבון ביד.

דוגמה: "אחי אתה חלבן, פעם שלישית שאתה מסיע אותו לנתב"ג בשש בבוקר והוא אפילו לא קונה לך קפה".

אדם שטוב לו, עושה טוב לאחרים, ולא צופר בכביש, אלא אם מדובר בתאונה.

משהו שלא היה צריך להאמר, והוא כל כך מביך את האומר, עד שהאומר צריך לעשות סדנת ויפאסנה של 10 ימים בקיבוץ דגניה.

דוגמה: "מיטל בעבודה כל כך התרגשה מאודי… הוא אמר לה שלום בהפי והיא התחילה לגמגם, ממש שלשול ורבאלי יצא לה מהפה".

כינוי לאדם הנמצא במצב של שיגעון, בו הוא לא מחשיב את דעתו או קיומו של אף אחד. מדובר בדרך כלל במובן חיובי, בו האדם מגיע להישג.

גיא: "שמע צפיתי בטעות ברוגבי אתמול וראיתי איזה שחקן צרפתי ענק רומס את כל השחקנים האחרים ומגיע לסוף".

עודד: "כן. קוראים לו סבסטיאן שאבל. הבן אדם לא רואה בעיניים".

המחמאה הכי ישראלית שיש — משפט אחד שסוגר את כל הדיון ומכריז שהבנאדם הזה בליגה של עצמו. אומרים את זה כשמישהו עשה משהו טוב בשבילך בלי שביקשת, וזה בא במקום שלוש דקות של פרגון מסודר. בעל ערך מיוחד כשזה נאמר מאחורי הגב ולא בפנים.

דוגמה: "אחי, בשתיים בלילה הוא קם והגיע להחליף לי גלגל בכביש 6. אין עליו".

מי שהחדר שלו נראה כאילו עבר בו טורנדו, והראש שלו נראה אותו דבר. הבלאגניסט לא מוצא מפתחות, מאחר לכל דבר, ומתעקש שיש לו "סדר משלו". בפועל, הסדר היחיד שיש שם הוא סדר ההתמוטטות.

דוגמה: "אל תיכנס לדירה שלו, הוא בלאגניסט, מצאתי שם גרב בתוך המקרר".

אדם שהכאוס הוא לא תקלה אצלו אלא שיטת עבודה. הוא לא בדיוק פשלן — הוא כן מביא תוצאות בסוף, פשוט אף אחד לא מבין איך, כולל הוא. שולחן העבודה שלו נראה כמו זירת פיגוע והוא יודע בדיוק איפה כל דף.

דוגמה: "הוא בלגניסט אבל גאון, תן לו לעבוד ואל תסתכל על התהליך".