המילון החופשי לסלנג העברי — 470 מונחים, פירושים ודוגמאות שימוש. חדשים ראשונים.
המחמאה הכי ישראלית שיש — משפט אחד שסוגר את כל הדיון ומכריז שהבנאדם הזה בליגה של עצמו. אומרים את זה כשמישהו עשה משהו טוב בשבילך בלי שביקשת, וזה בא במקום שלוש דקות של פרגון מסודר. בעל ערך מיוחד כשזה נאמר מאחורי הגב ולא בפנים.
דוגמה: "אחי, בשתיים בלילה הוא קם והגיע להחליף לי גלגל בכביש 6. אין עליו".
הפינוקים המקוריים של כל ילד ישראלי: שקית פלסטיק, פינה שנושכים בשיניים, ותפילה שזה לא יתפוצץ על החולצה הלבנה. עד היום הטעם הזה מחזיר אנשים בני 35 ישר לחצר של בית הספר.
דוגמה: "קניתי לילד שוקו בשקית והוא לא הבין מה לעשות עם זה. נכשלתי כהורה".
חבילה שמנה של כסף, כזאת שתופסים ביד ומרגישים. לא חייבת להיות באמת הרבה — מאה שטרות של עשרים גם עושים בוחטה, וזה בערך כל הרעיון. יש אנשים שמחזיקים בוחטה בכיס במיוחד כדי שתראה אותה כשהם משלמים.
דוגמה: "ראית איך הוא שילם על הפלאפל? הוציא בוחטה מהכיס בשביל שלושים שקל".
כל המופע החיצוני שנועד להרשים אנשים שבכלל לא ביקשו. השוויצר עושה דאווין, זה הכלי שלו — רמקול על הכתף בחוף, שעון שהוא מסתדר ככה שתראה אותו, וסיפור על עסקה שאף אחד לא הבין. בסוף מסתבר שכל הקומבינה הזאת עלתה לו יותר ממה שהרוויח ממנה.
דוגמה: "הוא הזמין בקבוק לכל השולחן, אחי, דאווין בלבד. אחר כך ביקש ממני חמישים שקל לחניה".
מחיאת כף מילולית. אומרים את זה כשמישהו עשה משהו טוב, יפה או מרשים במיוחד, לפעמים ברצינות מלאה ולפעמים בציניות מדויקת. אם הוא באמת התעלה על עצמו, אפשר לשדרג לפיגוז לעכוז.
דוגמה: "תיקנת לבד את המכונת כביסה? סחתיין עליך".
דוכן קטנטן ברחוב שממנו מוכרים כל דבר בעולם — קפה, לוטו, סיגריות, שתייה. הכל דחוס בשני מטר רבועים, ותמיד יש שם בנאדם אחד שיודע הכל על כולם בשכונה.
דוגמה: "תעצור רגע בבוטקה בפינה, אני קופץ לקנות שתייה".
לסגור משימות אחת אחרי השנייה בקצב של מכונה, בלי לחשוב יותר מדי ובלי דרמות. מי שמתקתק לא חופר על מה שהוא עומד לעשות — הוא פשוט עושה, ואחרי חצי שעה כבר סגורה הפינה על שלושה דברים.
דוגמה: "תן לי עשר דקות, אני מתקתק את הטפסים ואנחנו יוצאים".
הפעולה של למסור לבנאדם לוקש בפנים בלי להתבייש — סיפור מומצא, תירוץ, או הבטחה שאין שום כוונה לקיים. מי שזורק לוקש עושה את זה בביטחון מלא, וזה בדיוק מה שגורם לך להאמין לו בהתחלה.
דוגמה: "אמר לי שהוא בדרך וכבר חצי שעה הוא בבית. זרק לי לוקש ענק".
בלגן שלם שנוצר מכלום, בדרך כלל כי מישהו לא סגר משהו בזמן. הסמטוחה תמיד מתחילה בקטן — הודעה אחת בקבוצה שלא הובנה נכון — ונגמרת בשלושה אנשים שנוסעים לאותו מקום בשלוש שעות שונות. אם יש פשלן אחד בסביבה, אפשר להיות בטוחים שהוא באפיצנטר של הסמטוחה.
דוגמה: "מה קרה עם ההזמנה למסעדה?" "עזוב, נהיה שם סמטוחה, בסוף אכלנו פלאפל".
התכונה של בנאדם שאפשר לסמוך עליו שכל הפרטים הקטנים כבר טופלו, גם את אלה שלא חשבת עליהם. בזמן שכולם עוד מתלבטים בקבוצה, הוא כבר הזמין, תיאם ושילם מקדמה. אם הוא בעניין, אז סגורה הפינה על הכל.
דוגמה: "תן לרוני לארגן את הטיול, הוא סוגר פינות, יהיה גם צימר וגם מנגל וגם מי שיחזיר אותנו".
הגרסה האנושית של הודעה קולית באורך ארבע דקות. זה לא שהוא חופר פעם אחת ביום קשה — זו פשוט הזהות שלו. נכנס לשיחה, פותח נושא, ולפני שהספקת להבין מה קרה עברו עשרים דקות ואתה מחפש דרך יציאה מנומסת. אצל חפרן אמיתי אין נושא קטן, הכל הופך לחפירה מלאה עם רקע היסטורי.
דוגמה: "אל תשב לידו באוטובוס, הוא חפרן, תגיע לתל אביב ותדע הכל על הדוד שלו מהצבא".
הרגע שבו המוח סוף סוף עושה קליק ואתה מבין משהו שכל השאר הבינו לפני עשר דקות. ככל שהאסימון נופל לאט יותר, ככה הפדיחה גדולה יותר. הביטוי הגיע מהטלפונים הציבוריים, אבל גם מי שבחיים לא החזיק אסימון ביד משתמש בו בלי בעיה.
דוגמה: "סיפרו בדיחה בארוחת הצהריים, וצחקתי רק כשהגיע הקינוח. נפל לי האסימון".
יש למילה ״חנטריש״ שני פירושים.
1. אדם זקן עם קו מחשבה לא מודרני, לא חייב להיות זקן בגיל.
2. סחורה גרועה, עבודה מרושלת, או סתם בנאדם שאי אפשר לסמוך עליו. זה מה שיוצא כשעושים משהו חפיף ומקווים שאף אחד לא ישים לב — אבל האמת יוצאת לאור.
דוגמה 1: ״סבא, די להיות חנטריש. גם בתקופתך היו הומואים״.
דוגמה 2: ״זה חנטריש, ביקשתי ממנו לאסוף חבילה, לא קרא את שעות הפתיחה ובסוף החבילה לא הגיעה״.
הפחד הלאומי מספר אחת של הישראלי. לא משנה כמה כסף יש לך, הרעיון שמישהו אחר קיבל את אותו הדבר בעשרה שקלים פחות ממך יכול להרוס לך את כל השבוע. פרייער הוא מה שאתה, וכל המאמץ בחיים הוא לא להיות אחד כזה.
דוגמה: "נסעתי ארבעים דקות לתחנת דלק אחרת כי שם זה אגורה פחות לליטר. אני לא יוצא פרייער".
הרגע שבו סוף סוף נכנס לו לראש מה שהסברת לו חמש דקות. האסימון הוא מהטלפונים הציבוריים שאף אחד מתחת לגיל 25 לא ראה בחיים, אבל הביטוי שרד. תכלס, לפעמים האסימון נופל רק שבוע אחרי, וזה גם בסדר.
דוגמה: "הסברתי לו שלוש פעמים שהיא לא מעניינת בו, ורק כשהיא הביאה חבר למפגש נפל לו האסימון".
נאמר למי שגילה עכשיו משהו שכל העולם ידע לפני שבוע, ובא לספר לך את זה בהתלהבות כאילו הוא שבר חדשות. אין שום אליהו, זה סתם אליהו, וכן — אומרים את זה גם בשתיים בלילה. אם הוא ממשיך להסביר לך את זה אחרי שאמרת לו, הוא כבר חופר.
דוגמה: חבר 1: "אחי שמעת? העלו את מחירי החניה בעיר!" חבר 2: "בוקר טוב אליהו, זה מלפני חודשיים".
הגישה הישראלית הרשמית לפתרון בעיות: בלי תכנון, בלי ישיבת הכנה, פשוט מכה אחת חזקה והעניין סגור. עובד מעולה בערך בחצי מהמקרים, ובחצי השני יוצא מזה סיפור שמספרים שנים אחר כך.
דוגמה: "מה יש לחשוב, נשכור אולם, נזמין דיג׳יי, זבנג וגמרנו".
