משהו כל כך טוב שהוא ממש מכה אותך פיזית — אוכל, שיר, מזגן ביום שרב, לא משנה. אחותו הקטנה של חבל על הזמן, רק עם קצת יותר אלימות בתיאור.
דוגמה: "טעמת את החומוס של הדוד שלו? מכה בראש, אני נשבע לך".
כאפה עם גב היד. נועד גם לתקוף אדם וגם להעליב אותו.
"סופסוף המניאק הזה חטף לטמה. הוא צריך לסתום את הפה."
בדרך כלל, אוסף חברים שנפגשים במקום קבוע מראש. בדרך כלל לישיבה מביאים סמים, אוכל, שתייה, ואם קרה האירוע ואירע המזל – גם חבר חדש שרוצה להתקבל לפרלמנט. ישנם גם פירושים אחרים עליהם נרחיב בערך הזה.
ישנן הרבה סוגי ישיבות:
ישיבת מזרען – ישיבה של ערק, גת, שירה בציבור, נרגילות ופיצוחים בימי שישי בצהריים.
ישיבה של הביוקר – האנשים של הביוקר לא מגיעים לישיבה, אלא החבורה, או יותר נכון להגיד כנופייה, נפגשים. אין קשר בין דברים יקרים לבין הפגישה, אלא רק הבעת התלהבות מהפגישה עצמה.
ישיבת דריקטוריון – חירבון עצום.
ישיבת בקרה – מבצעים ישיבה בה חושבים האם חבר מסוים, בין אם הוא מפקיר או מלשין, עדיין שייך לחבורה, בלעדיו.
ישיבת צוות – דיון של הקולגות הקרובות לעבודה בחדר הישיבות.
ישיבה חשובה – אחרי שתוקעים לאפה וצריכים לחוש הקלה, נכנסים למספר 2 בשירותים.
ישיבה דחופה – חירבון שלא יכל להידחות, אפילו לא בשנייה.
ישיבה תיכונית – אורגיה בה ישנם הומוסקסואלים דתיים, או דתל"שים.
מחיאת כף מילולית. אומרים את זה כשמישהו עשה משהו טוב, יפה או מרשים במיוחד, לפעמים ברצינות מלאה ולפעמים בציניות מדויקת. אם הוא באמת התעלה על עצמו, אפשר לשדרג לפיגוז לעכוז.
דוגמה: "תיקנת לבד את המכונת כביסה? סחתיין עליך".
ביטוי נפוץ בקהילת הלהט"ב שמתייחס לאדם, או גברת, שעפים על עצמם – ולא בטוב.
דוגמה: "עאלק נראית מיליון דולר, בקושי חמישה שקלים… תנוחי מתוקה. פחחח"
אדם רך, אותו כולם לועסים ומשתמשים בו בלי בעיה.
לדוגמה:
עומר: "גיא תתחיל לשחק כבר!"
גיא: "אני משחק אחי. זה לא פשוט, הוא הורג אותי"
עומר: "חלאס להיות טונה!"
נאמר לאדם שחוזר על דברייך במילים אחרות. מתבסס על תוכנית ששודרה בערוץ 1, ובהמשך על פרודיה מוצלחת של שרון טייכר וערן זרחוביץ'.
אדם א': "נכנסתי לשם מיציאת החירום."
אדם ב': "אתה מתכוון מהדלת האחורית?"
אדם א': "ברור זה מהדלת האחורית. מה אתה עושה לי מקבילית המוחות?".
נשיקה אחת בפה, ללא לשון, שנותנים אחרי שמחזיקים עם שתי הידיים את החלק האחורי של הפנים. אנשים בעלי קור בלב מכירים את הסיטואציה מסרטים של לוני טונס, אבל המושג לקוח מהעולם המזרחי.
הגישה הישראלית הרשמית לפתרון בעיות: בלי תכנון, בלי ישיבת הכנה, פשוט מכה אחת חזקה והעניין סגור. עובד מעולה בערך בחצי מהמקרים, ובחצי השני יוצא מזה סיפור שמספרים שנים אחר כך.
דוגמה: "מה יש לחשוב, נשכור אולם, נזמין דיג׳יי, זבנג וגמרנו".
עברו עליו כל כך הרבה דברים בחיים, או נמצא בשיאה של תקופה רעה (מנטלית, חברתית או מינית), שאין לו כוח להתמודד עם דברים נוספים.
דוגמה: "תומר השבור הזה מתחיל לצאת עם כל אחת שהוא רואה באינסטגרם".
כשמישהו עושה בופר, הוא פשוט מתמהמה, דוחה ומשחק על הזמן בלי להתקדם לשום מקום. זה יכול להיות חבר שאתה מחכה לו כבר שלוש שעות, עובד שמסרב להתחיל משימה עד הדקה האחרונה, או בן/בת זוג שיש להם תשובה לכל שאלה חוץ מתשובה ישירה. נגזר מהמונח הטכנולוגי "buffer" — כי בדיוק כמו סרטון שנתקע בטעינה, גם הוא לא זז.
דוגמה: חבר 1: "איפה אורי? אמרנו שמתחילים ב-8." חבר 2: "שכח, הוא בבופר. יגיע כשיגיע".
