הגרסה המשודרגת של סתם שטויות — כשמשהו כל כך לא רציני שאפילו לא שווה להתייחס אליו. אם חרטטן מספר לך משהו, יש סיכוי טוב שזה חארטה בארטה. בעצם זה בן דוד רחוק של שטויות במיץ עגבניות, רק עם יותר ביטחון עצמי.

דוגמה: "אמרו לי שהוא קנה את הדירה במיליון שקל בתל אביב, חארטה בארטה".

מתנה קטנה שנופלת עליך בדיוק כשלא ציפית, ומשפרת לך את היום בפרופורציות שממש לא הגיוניות ביחס לגודל שלה. במקור מהצבא — יום חופש, קרטיב, מקלחת חמה — אבל היום כל דבר שמגיע בחינם נכנס לקטגוריה.

דוגמה: "המנהל שלח את כולם הביתה בשתיים, איזה צ'ופר".

עבודה זמנית וחסרת שאיפות שעושים רק בשביל הכסף, ובטח לא בשביל ה-LinkedIn. נקרא גם "מה שיש". ככל שהג'ובה משעממת יותר, ככה הסיפורים עליה בשישי בערב טובים יותר.

דוגמה: "אחי, אני עושה איזו ג'ובה בקיץ, מחלק פלאיירים בחום, אבל לפחות יש לי כסף לפסטיבל".

לוותר באמצע, לסגת מעמדה, או פשוט לא לעמוד במה שהבטחת. אפשר להתקפל בוויכוח, בעסקה, ואפשר גם להתקפל מהמסיבה בעשר בערב. פשלן מקצועי מתקפל בערך שעה אחרי שאמר "סמוך עליי".

דוגמה: "אמר שהוא בא לעזור להוביל, ובסוף התקפל בבוקר עם כאב גב".

מה שהערסים לובשים, בין הנדר של חמישי, הדקירה של שישי ותחילת השבוע, כשאת השבת – שומרים. בדרך כלל בצבע לבן, עדיפות לאדידס, כדי שיבלבלו אותם עם רוסים.

כמו שנאמר: "בחמישי נודר, בשישי דוקר, שבת שומר".

דוגמה: "יקיר, קניתי לך איזה טרנינג לשבת של ריאל מדריד, משהו שיעיף לך את העצמות. מתי אתה פנוי לישיבה של הביוקר?".

הדרך היחידה בעברית לדבר על עצמך בגוף שלישי בלי להישמע יומרני מדי (טוב, אולי קצת). בדרך כלל מגיע כשמישהו רוצה לקחת קרדיט על משהו בלי להגיד 'אני' בפירוש.

דוגמה: חבר 1: "מי הביא את הפחמים למנגל?" חבר 2: "סחבק, אל תדאג".