בנאדם שיורד מסיפור מסוים מהר למרות שהתחייב לכך.

דוגמה: "אלון, למה אתה מתנקנק? הבטחת שאתה תבוא לחתונה של יגאל".

הסתלבטות על דני דנון, כשהוא היה כותב פוסטים מוזרים בעמוד העסקי שלו בפייסבוק, לפני כעשר שנים. כשאתם רוצים להדגיש משהו, בדרך כלל בהסתלבטות או בצחוק.

דוגמה:
אישה: "אתה לא מקשיב לי!".
גבר: "למה ככה, הקשבתי והייתי קשוב".

הבנאדם עליו אומרים 'וואלה יופי' או המצב – הוא חוצפן, שערורייה או קטסטרופה.

דוגמה: [אדם נוסע בפקקים] "וואלה יופי! שוב פעם פקקים, מתי לעזאזל יבנו את הכביש העוקף?"

מסיבה מזרחית, בדרך כלל שמחה במיוחד.

לא באמת צדיק, ולכן רע לו. יותר נכון – בדרך כלל לא שומר על גבולותיו האישיים.

בהכרח לא עוד יום במשרד. זה יכול להיות לא במשרד, וזה יכול להיות ממש לא "עוד יום". בקיצור, כל מה שלא "עוד יום במשרד", תופס.

דוגמה: "עשיתי היום 30 שיחות טלפון וסגרתי 29 עסקאות. עוד יום במשרד".

ויתר על כל החלומות בחיים לשנה, קיבל בוכטה מהסעודים, ובסוף הכל יחזור להרגלו ולא נשים לב שזה קרה. אדם עשה שינוי, עשה אקזיט וקיבל מלא הטבות, אבל ויתר על הנשמה לתקופה קצרה.

דוגמה: "שמעון עשה שינוי רציני מאז שהתקבל לתפקיד ההוא. גם מירב תפסה אותו חזק, אבל לא שמעתי ממנו מלא זמן כבר. עשה אמבפה. אני מקווה שהוא יחזור אלינו חזק מתמיד".

הרמה הבאה של חופר. זה כבר לא סתם מישהו שמדבר יותר מדי — זה מקדחה ישירה לתוך הגולגולת שלך, בדרך כלל על אותו סיפור שכבר שמעת ארבע פעמים השבוע. אחרי חצי שעה כזאת אתה מבין למה המציאו את המילה נודניק.

דוגמה: "תעשה לי טובה תעביר אותי למקום אחר בפתיחת השולחן, הבחור הזה חופר לי בשכל מהמנה ראשונה".

חייל שנשארו לו חודשים בודדים לשחרור, והוא דואג שכל העולם ידע את זה. הפזמניק לא עושה כלום — לא כי הוא ג׳ובניק, אלא כי לפי החוק הלא כתוב הוא כבר לא חייב. כל בקשה מהמפקד נענית ב"אחי, אני פזמניק".

דוגמה: "תשכח ממנו לשמירה בשבת, הוא פזמניק, נשארו לו 40 יום".