היכולת הנדירה להיות שמח בשביל מישהו אחר בלי שקורה לך כלום בפנים. בישראל זו פעולה שדורשת מאמץ פיזי, ולכן מי שמצליח לפרגן נחשב אדם גדול, ומי שלא מצליח פשוט אומר חארטה על ההצלחה של האחר ומתקדם בחיים.

דוגמה: "אחי הוא קיבל קידום, בוא תפרגן לו רגע במקום לנתח למה זה לא בטוח קידום אמיתי".

הבנאדם עליו אומרים 'וואלה יופי' או המצב – הוא חוצפן, שערורייה או קטסטרופה.

דוגמה: [אדם נוסע בפקקים] "וואלה יופי! שוב פעם פקקים, מתי לעזאזל יבנו את הכביש העוקף?"

המונולוג האינסופי שאתה נאלץ לספוג כשמישהו חופר לך. אורך ממוצע: בין עשרים דקות לכל הנסיעה לאילת, בלי עצירה בדרך. הסימן המובהק לחפירה אמיתית — הוא לא שם לב שכבר עברת שלוש פעמים על כל הטלפון מולו.

דוגמה: "תשמור לי מקום ליד החלון, אני לא שורד עוד חפירה של שלוש שעות על הדיאטה החדשה שלו".

בנאדם שנולד בשנים 1946-1964, אחרי מלחמת העולם השנייה. בפועל, בומר זה התנהגות. נמנע מהתחדשות, כותב עם פסיקים במקום נקודות, כותב הלצות לא ברורות, ובכללי – מוזר.

דוגמה: "שמע, אבא שלי בומר רצח. הוא לא יודע איך להדליק את המחשב אפילו".

הדרך המנומסת-כביכול להגיד למישהו להתפנות מהחיים שלך. נאמר בדרך כלל לנודניק שכבר עשה לך ג׳ננה ולא הבין רמזים עדינים. הדימוי של ילד שנשלח לשחק בחוץ עושה את העבודה יותר טוב מקללה.

דוגמה: "תשאיל לי מאתיים שקל?" "לך תשחק באוטובוסים".

חפר, סיפר סיפור ארוך מידי מבלי להגיע לפואנטה.

מירב: שמע הוא לא הפסיק לדבר. חצי שעה שבר לי את המוח, כתב לי מגילה".

הכאב ראש הספציפי שמישהו גורם לך כשהוא לא מפסיק. זה לא כעס ולא עצבים — זו שחיקה איטית, בדרך כלל מיוצרת על ידי מישהו שיודע רק לחפור. אחרי מספיק ג'ננה גם הבנאדם הכי רגוע בעולם קם והולך.

דוגמה: "עוף לי מהג'ננה, שעתיים אתה מדבר על אותו דבר".

גרסה מעודנת של 'אחושרמוטה'. נאמר, בדרך כלל, בחיוב. הגזמה או הקצנה של מצב קיים, אבל משהו כיפי לשמיעה.

דוגמה: "הפיתה שווארמה של הנכד של אברם הייתה אחושלוקי טובה".

אחד שעושה כל דבר חפיף — בלי להתאמץ, העיקר שזה ייגמר וילך הביתה. התוצאה אצלו תמיד יוצאת על הפנים, אבל הוא כבר לא שם כדי לראות את זה.

דוגמה: "מי צבע לך את הסלון? המחפף הזה? רואים את הקיר הקודם מתחת".