נאמר בדרך כלל בצורה בה גברים מתנשאים על דרך החשיבה של נשים. אומרים את זה בשתיים-שלוש אוקטבות גבוה יותר מהקול הרגיל.

בת הזוג: "תגיד, למה יש רק אדם אחד עם חולצה ורודה על המגרש?".

בן הזוג: "אישה, חלאס לשגע אותי".

אמנות הישרדות ישראלית: לעשות בדיוק את מה שאמרו לך, אף לא מילימטר יותר, ובעיקר לא לשאול שאלות — כי כל שאלה גוררת עוד משימה. עושים את זה חפיף, לא מרימים ראש, וממשיכים הלאה. מי שכן מרים ראש נתקע עד תשע בלילה.

דוגמה: "אל תשאל את המפקד למה צריך את זה. ראש קטן, אח שלי, ובארבע אתה בבית".

אחד שעושה כל דבר חפיף — בלי להתאמץ, העיקר שזה ייגמר וילך הביתה. התוצאה אצלו תמיד יוצאת על הפנים, אבל הוא כבר לא שם כדי לראות את זה.

דוגמה: "מי צבע לך את הסלון? המחפף הזה? רואים את הקיר הקודם מתחת".

בתדירות גבוהה.

"ראיתי את יוסי אצל תמר שבוע שעבר וגם השבוע. תאמין לי השובב הזה מבקר אותה כל שני וחמישי".

אכזבה קטנה עד בינונית — לא אסון, אבל מספיק כדי להרוס לך את מצב הרוח לחצי שעה. ההבדל בין באסה לעל הפנים הוא שבאסה עוד אפשר לשרוד עם קפה.

דוגמה: "איזו באסה, הגעתי לחוף ונזכרתי ששכחתי את המגבת באוטו".

מי שהפך את החפיף לדרך חיים. החפיפניק עושה הכל בחצי כוח, על הדרך, ובעיקר מקווה שאף אחד לא יבדוק. העבודה אולי נגמרת, אבל אל תסתכל מקרוב מדי.

דוגמה: "תן לחפיפניק הזה לשטוף כלים ותקבל צלחות רטובות עם שאריות של אתמול".

שתי מילים שאומרות "אתה רציני עכשיו?". משתמשים בזה כשמישהו אמר משהו מגוחך, תירוץ עלוב או סיפור שאף אחד לא קונה. ככל שהטון יותר מתעצבן, ככה הוא חופר לך יותר.

דוגמה: "אמרת שהפלאפון נגמר לך בטריה בשלוש שעות שלא ענית? נו באמת".

אדם שטוב לו, עושה טוב לאחרים, ולא צופר בכביש, אלא אם מדובר בתאונה.

תמיד יהיה מאוחר יותר מהשעה הנקובה, אם זה יקרה.

דוגמה: "נפגש בסביבות השעה 17:00?".

– " כן, למרות שאני יודע שלא תהיה מוכן בזמן".

סובל מזעזוע מוח קל או סחרור.

"שתינו כל כך הרבה עד שראיתי את אותו השוטר פעמיים"