היכולת לשמוח בהצלחה של אחר ולתת לו קרדיט בלי שהלב מתפקק מקנאה. בישראל זו המיומנות הנדירה ביותר שיש — יותר נדיר ממישהו שמחזיר כסף שהלוו לו. לרוב מגיע בצורת מחמאה שמלווה בחיוך מאומץ קצת יותר מדי, ובסוף כולם אומרים שהם "אנשי פרגון" אבל בפועל בודקים בשקט כמה הצד השני הרוויח.

דוגמה: "אחי, ממש פרגון שפתחת עסק משלך וזה תופס. אם אפשר, שלח לי את הפרטים — גם לי יש רעיון דומה שאני מפתח כבר שנתיים."

או "אין דברים כאלה" – יש דברים כאלה, אבל כנראה שלא הרבה, או שלא בנמצא, או שלא זמינים כל כך.

אלוף העולם בלעשות פדיחות. כל דבר שהפשלן נוגע בו איכשהו הופך לפאדיחה — לא כי הוא מתכוון, פשוט ככה זה יוצא לו כל פעם מחדש.

דוגמה: "אל תיתן לו לארגן את הטיול, הוא פשלן, נגמור בלי מלון ובלי אוטו".

ביטוי חיבה מזרחי שאפשר להגיד כמעט לכל אחד – מהאמא, דרך החבר הכי טוב, ועד לבנאדם שמכר לך פלאפל. ככל שאומרים אותו בטון יותר מתמשך, ככה החיבה גדולה יותר (או שפשוט רוצים ממך טובה).

דוגמה: "כפרה עליך, תזיז ת'אוטו שנייה שאני יוצא?".

יכול להיות שמדובר בהקשר של הימורים, או בהקשר מיני.

דוגמת הימורים: "איזה מלך, איך הוא גרף קופה. הביא אותה".

דוגמה מינית: "ראית איך הוא הביא אותה למלון? שחקן-שחקן זה".

להשוויץ במשהו, בדרך כלל באופן שמראה שאתה לא ממש מתאמץ ושזה קטן עליך. מגיע מהאנגלית, ומשמש כפועל ("לפלקס") וגם כשם עצם ("איזה פלקס"). נפוץ במיוחד באינסטגרם ובכל חתונה של בן דוד.

דוגמה: "ראית אותו מעלה סטורי מהמלון? כזה הזוי, פלקס בלי בושה".

זה ממש לא גאוני, מכובד, מעניין, מצחיק או מעיף ת'סכך למישהו.

לדוגמה: "זה מקובל לאכול עם סכין ומזלג".

ילדי סנטר הוא כינוי סלנג ישראלי אשר נמצא בשימוש מהעשור הראשון של שנות ה-2000, לתת-תרבות של נערים ונערות משלהי דור ה-Y ומדור ה-Z שנוהגים להסתובב בדיזנגוף סנטר בתל אביב.

דוגמה: "הבחור הזה ילד סנטר דפוק".