מי שכל הפרנסה שלו בנויה על חלטורה אחרי חלטורה. אין לו באמת מקצוע אחד, אבל תמיד יש לו איזה ג'וב בצד שהוא בדיוק בדרך אליו. אתה שואל אותו במה הוא עובד ומקבל תשובה אחרת כל פעם, ותמיד עם ביטחון מלא.

דוגמה: "אל תסמוך עליו שיגיע בזמן, הוא חלטוריסט — בבוקר צלם חתונות ובערב מתקין מזגנים".

גרסה מעודנת של 'אחושרמוטה'. נאמר, בדרך כלל, בחיוב. הגזמה או הקצנה של מצב קיים, אבל משהו כיפי לשמיעה.

דוגמה: "הפיתה שווארמה של הנכד של אברם הייתה אחושלוקי טובה".

מי שחייב שכולם ידעו כמה הוא מדהים, גם כשאף אחד לא שאל. חצי ממה שהוא מספר זה צ'יזבט מוחלט, אבל הוא כבר מאמין לזה בעצמו — ולכן זה נשמע אמין.

דוגמה: "איזה שוויצר, אמר לי שהוא מכיר את השף אישית — זה מקום שאין בו בכלל שף".

משהו שעושים סתם בשביל הצחוק, בלי שום כוונה רצינית מאחורי זה. אם מישהו לוקח את זה קשה מדי, סימן שהוא לא הבין שזאת הייתה רק דחקה.

דוגמה: "אחי אל תיעלב, עשינו את זה בדחקה, מה נלחצת פתאום".

הפחד הלאומי מספר אחת של הישראלי. לא משנה כמה כסף יש לך, הרעיון שמישהו אחר קיבל את אותו הדבר בעשרה שקלים פחות ממך יכול להרוס לך את כל השבוע. פרייער הוא מה שאתה, וכל המאמץ בחיים הוא לא להיות אחד כזה.

דוגמה: "נסעתי ארבעים דקות לתחנת דלק אחרת כי שם זה אגורה פחות לליטר. אני לא יוצא פרייער".

חרא.

דוגמה: יוסי, הגשייפט הזה, מתבנקר על עשרה שקלים לגלידה.

מזל רע שדבק בבן אדם או במקום, בדרך כלל בגלל שמישהו פתח את הפה ואמר "מה כבר יכול לקרות". מרגע שהנאחס נדבק, כל דבר קטן הופך לבאסה וכל יציאה מהבית נגמרת בפדיחה. הפתרון המקובל: להגיד "בלי עין הרע", לדפוק על עץ, ולהמשיך כאילו כלום.

דוגמה: "אל תיקח את האוטו הזה אחי, יש עליו נאחס — שלוש פעמים נתקע לי איתו בכביש".

סלנג ירושלמי לאדם שעושה פוזות. זהו צורה בה אדם מנסה למשוך צומת לב, או להרשים, כשאין באמת משהו מאחורי זה.

"בואנה איזה וואג'אראס. קנה טסלה חדשה, ועשה איתה סיבוב בעיר. משך את המבטים של כולם".

בישראל, כשמישהו לא מנצל את מה שהוא היה צריך לנצל עד הסוף, הוא נקרא 'פראייר'. לחילופין, תחמנו אותו, היה תמים, אוהב לקבל סטירבולים או סזאמים, לא מספיק אגרסיבי.