להשוויץ זה להתרברב, אבל שוויץ כשם עצם זה הרגע עצמו — כשמישהו מכניס לשיחה בכוח את הדבר החדש שקנה. בניגוד לחארטה, בשוויץ הסיפור בדרך כלל נכון, זה פשוט לא מעניין אף אחד חוץ ממי שמספר.
דוגמה: "שאלתי אותו מה השעה והוא ענה לי עשרים לתשע לפי הרולקס. איזה שוויץ".
שקר.
"אני אומר לך, אני הצלחתי להרביץ לארבע אנשים לבד."
"זה… מבוסס על סיפור אמיתי"
לקוח מצמד המילים "בוא הנה", אך למרות הבסיסים לא קשור למילים אלה כלל. המונח מציין התפעלות לטובה או לרעה ממקרה מסויים ובדרך כלל יופיע בתחילת משפט. על אף השיוך המיני, ניתן להגיד גם לנקבה.
לדוגמה: "בואנה איזה משחק אש היה אתמול", "בואנה איזה מפקיר יצאת".
ממש שטויות, חוסר אמת, שקר מוחלט, חירטוט.
"כדור הארץ לא שטוח. זה שטויות במיץ עבניות"
נוטה להכנס לעצבים מיותרים מהר מדי, לפני ששמעה את כל הסיפור. ג'ננה מהלכת.
דוגמה: "רגע, אבל לא שמעת את כל הסיפור".
-"שמעתי את מה שהייתי צריכה".
"את ג'ינג'ית שזה לא ייאומן".
ביטוי חיבה מזרחי שאפשר להגיד כמעט לכל אחד – מהאמא, דרך החבר הכי טוב, ועד לבנאדם שמכר לך פלאפל. ככל שאומרים אותו בטון יותר מתמשך, ככה החיבה גדולה יותר (או שפשוט רוצים ממך טובה).
דוגמה: "כפרה עליך, תזיז ת'אוטו שנייה שאני יוצא?".
כינוי למזרחי סוג ב'. או ליתר דיוק לספרדי. בחרדית אין מזרחי ואשכנזי אלא יש "ספרדי" (בני עדות המזרח) ויש ליטאי (אשכנזי).
דוגמה: תראה את הפרענק פארך הזה לובש גרביים לבנים.
מנוחת הצהריים – לקוח מהארגנטינאים העצלנים והרבה פעמים מקבל משנה תוקף בעסקים בישראל, במיוחד במגזר הציבורי, שם עובדים מ-10:00 עד 10:15 עם הפסקת תה באמצע.
נאמר תמיד יחד, כמו השם של חבר, תומרונן (למרות שנשמע כמו 'תומר אונן'). זה אמור להביע את הקלילות, הכיף, השחרור במסיבה מחתרתית טובה של יום שבת, שחוזרים ממנה מרוסקים לעבודה ביום ראשון. מסיבטבע בדרך כלל קורה במקומות מרוחקים מהמרכז במיוחד, כדי לא להפריע לאף אחד בשבת שלו.
דוגמה: "היה אש בפסילוסובה בשבת האחרונה. מסיבטבע של פעם".
לשלשל הרבה, או להוריד גוש ענק.
דוגמה: "וואו… לא שמתי לב ושתיתי חלב לא טוב. במקום להתכונן לעבודה הייתי צריך לצבוע מחדש את השירותים".
תרגום מאנגלית והכנסה למילה אחת, סוג של קיצור ש Want to be.
דוגמה: "הנטס מינו את ז'ק ווהן, עוד רכז וואנאבי".
הפינוקים המקוריים של כל ילד ישראלי: שקית פלסטיק, פינה שנושכים בשיניים, ותפילה שזה לא יתפוצץ על החולצה הלבנה. עד היום הטעם הזה מחזיר אנשים בני 35 ישר לחצר של בית הספר.
דוגמה: "קניתי לילד שוקו בשקית והוא לא הבין מה לעשות עם זה. נכשלתי כהורה".
