חארטה

אלוף העולם בלעשות פדיחות. כל דבר שהפשלן נוגע בו איכשהו הופך לפאדיחה — לא כי הוא מתכוון, פשוט ככה זה יוצא לו כל פעם מחדש.

דוגמה: "אל תיתן לו לארגן את הטיול, הוא פשלן, נגמור בלי מלון ובלי אוטו".

לעבור מספיק זמן ומספיק סיבובים במקום מסוים עד שאתה מפסיק לקחת אותו ללב. מי שהשתפשף כבר לא מתרגש משום דבר, עושה הכל בקטנה ולומד בדרך גם קצת ראש קטן. בצבא זה חובה, בעבודה זה מגיע לבד אחרי שנה.

דוגמה: "בהתחלה הוא היה נלחץ מכל מייל של המנהל, עכשיו הוא כבר השתפשף, בקושי פותח".

אדם שכל החיים שלו הם קומבינה אחת ארוכה. לא נוכל בדיוק, אבל גם לא בדיוק ישר — פשוט תמיד מסתדר לו משהו על הדרך, ותמיד מישהו אחר יוצא הפראייר בסיפור. עובד חפיף ומרוויח כאילו עבד חודש.

דוגמה: "אל תיקח ממנו מחיר על השיפוץ, הוא חאפר, בסוף תשלם פעמיים".

כינוי לחבר ממש קרוב, בניגוד מוחלט לאחי או אחותי.

דוגמה: "רפי המניאק הזה שנורר לי 12 סיגריות הערב, אפילו לא הציע לשלם על חפיסה חדשה".

ההפך משואו – אבל בהחלט מדובר באירוע בלתי נשכח.

אישור לבצע את מה שאתה רוצה. בשפה הצבאית, אומרים גם 'יש א".

עובד: "אני רוצה לקנות את התוכנה הזו, היא יכולה לחסוך המון עבודה".

מנהל: "יש לך אור ירוק".

אחד שעושה כל דבר חפיף — בלי להתאמץ, העיקר שזה ייגמר וילך הביתה. התוצאה אצלו תמיד יוצאת על הפנים, אבל הוא כבר לא שם כדי לראות את זה.

דוגמה: "מי צבע לך את הסלון? המחפף הזה? רואים את הקיר הקודם מתחת".

משפט שאומרים על אדם הנמצא בחוסר שפיות, אידיוט או טמבל.

"למה הוא מרים את הכדור עם היד. זה כדורגל…. אני לא מבין מה נסגר איתו".

בחור צעיר שגדל ברחוב, פותר בעיות עם ידיים ועם קשרים, ובכל מקרה לפני שמדברים עם עורך דין. נראה מאיים מבחוץ אבל בפנים רק רוצה שהאמא תשמח ממנו.

דוגמה: "ראית איך הוא ירד על הבחור שדחף אותי? פרחח לגמרי, אבל אחי לחיים".

הפחד הלאומי הכי גדול של ישראלים. זה לא סתם מישהו שעבדו עליו — זה מי שעמד בתור כמו בנאדם, שילם מחיר מלא, ולא ניסה שום קומבינה. ישראלי ממוצע יסע 40 דקות כדי לחסוך 10 שקל, רק כדי לא להרגיש ככה.

דוגמה: "מה, שילמת על החניה? אתה פרייאר? כולם חונים פה ככה".