הפעולה של למסור לבנאדם לוקש בפנים בלי להתבייש — סיפור מומצא, תירוץ, או הבטחה שאין שום כוונה לקיים. מי שזורק לוקש עושה את זה בביטחון מלא, וזה בדיוק מה שגורם לך להאמין לו בהתחלה.
דוגמה: "אמר לי שהוא בדרך וכבר חצי שעה הוא בבית. זרק לי לוקש ענק".
כלומר, משתין עלי. בחרדית לא אומרים "פיפי" או "שתן" אלא יש "קטנים" ויש "גדולים". קטנים נוזלי, גדולים מוצק.
דוגמה: השכן מלמעלה עושה עלי קטנים ולא משלם ועד בית כבר כמה חודשים.
שקר.
"אני אומר לך, אני הצלחתי להרביץ לארבע אנשים לבד."
"זה… מבוסס על סיפור אמיתי"
מעין קללה חרדית שנאמרת כאשר אני חש תיעוב כלפי האדם שאילו אני מכוון את הקללה.
דוגמה: ליברמן החליט לקצץ את קצבאות החרדים? אז טפו! שם רשעים ירקב.
נאמר על ידי חייל שבור בסוף מעצר שלא הצליח. אחרי שסיימו את כל ההמתנה והמארב, בסביבות 4:45 בבוקר, הגיעו לעץ עלוב עם כמויות של פסולת מסביבו. התיישבו שם וחיכו להסעה חזרה. שם, אותו חייל טבע את המונח, "זולה מפחודה", מה שגם קיבל נקודת ציון צה"לית.
לדוגמה: "שמע אחי הלכנו לאזור התעשייה קדימה צורן אחרי שש בערב, ניסינו לגנוב בקבוקים מאיזה מסעדה ובסוף המתנו באיזה זולה מפחודה אחרי שכיסחו אותנו, עד שהמשטרה הגיעה למקום".
הגישה הישראלית הרשמית לפתרון בעיות: בלי תכנון, בלי ישיבת הכנה, פשוט מכה אחת חזקה והעניין סגור. עובד מעולה בערך בחצי מהמקרים, ובחצי השני יוצא מזה סיפור שמספרים שנים אחר כך.
דוגמה: "מה יש לחשוב, נשכור אולם, נזמין דיג׳יי, זבנג וגמרנו".
מילה שהגיעה מרוסית (рыба = דג), אבל בעברית הישראלית המריאה לכיוון לגמרי אחר. "ריבה" היא בחורה יפה ומושכת, בדרך כלל נאמרת בהתפעלות גמורה. הסלנג הזה נכנס לשפה דרך גלי העלייה מרוסיה בשנות ה-90, ומאז השתקע בול באמצע הלקסיקון הישראלי.
דוגמה: חבר 1: "אחי, ראית מה ישבה ליד השולחן שלנו?" חבר 2: "ריבה על הפנים, לא? אל תסתכל ישר, היא תבחין".
