לזרוק לוקש

בית שימוש – תיאור מצב קשה, סיטואציה ממש לא נעימה, או שם תואר לאדם לא יוצלח.

דוגמאות:

1. "רכשתי חבילה של קונדומים אך חמדה במחזור, איזה בית שימוש".
2. "שמעת על הרכש החדש של בית״ר? בלם מגינאה המשוונית. עזוב, זה שחקן בית שימוש".

כינוי לאשה שהוכתה בתדהמה, הזדעזעה.

1. סיפרתי לשולה שכרתו לי את אשך שמאל, נפל לה הציצי לרצפה.
2. סימה שמעה שביבי ניצח את הבחירות, נפל לה הציצי לרצפה.

בנאדם שיש לו נוכחות מיוחדת, בדרך כלל מתלבש טוב, עושה הרבה רעש ובעל כריזמה.

דוגמה: "הבנאדם הגיע עם עניבה לארוחת ערב עם חברים. טווס אחושילינג".

מה שרוסים קוראים לישבן, ואנחנו ישראלים אימצנו בשמחה כי זה נשמע מצחיק יותר מ"תחת". המילה הגיעה עם גל העלייה מברית המועצות בשנות ה-90 ומאז לא זזה מהלקסיקון שלנו. משתמשים בה לתיאור פיזי תמים, לכינוי חמוד, או כדי לרמוז שמישהו יושב בחיבוק ידיים כל היום.

דוגמה: "נו, תקום מהטוסיק שלך כבר – ישבת על הספה כל הבוקר ולא עשית כלום".

מתאר בנאדם (בעיקר בהקשר רומנטי) שהתחלת איתו/איתה לדבר וגילית שזה לא סתם בנאדם — זה בנאדם עם המוני דרמות, טראומות מהעבר, בעיות עם הורים, ודרישות רגשיות שאין להן סוף. אתה נכנס בתמים ויוצא עם נשירת שיער מוקדמת.

דוגמה: חבר 1: "אחי, שלוש שעות על הטלפון, בכתה לי על האקס שלה, על אמא שלה, על הבוס שלה". חבר 2: "ברור, ראיתי לך את זה מהסטארט. היא פרוייקט."

בנאדם לא רציני, אבל גם לא מצחיק. הרבה פעמים נועד לתאר חלשי אופי. אנשים שנוטים לוותרנות. קלי דעת. אם הוגים את המילה ליצן לצן, כלומר בלי י', הבנאדם אפילו עוד יותר ליצן. אם לא משקיעים עד כדי כך שקוראים לו לץ, אז בכלל אין על מה לדבר, הבנאדם גמור לגמרי, אין תקווה פה. דוגמה: "דור הזה ליצן מקצועי. בקושי מזיז את עצמו, לא יורד להגנה. חבל, עשה לי רושם אחר".

ניסיון ישראלי לסיים שיחת טלפון. בניגוד לכל עם תרבותי שמנתק אחרי "שלום", הישראלי אומר "יאללה ביי" בממוצע חמש פעמים לפני שהוא בכלל שוקל להניח את הטלפון. הביטוי ידוע בכך שהוא לא באמת מסיים שיחה — הוא רק מסמן שהשיחה עכשיו תימשך עוד חמש דקות.

דוגמה: "יאללה ביי" / "יאללה" / "ביי" / "סגור" / "אחלה, תתקשר" / "יאללה ביי ביי" / [שני הצדדים ממשיכים לדבר עוד שש דקות]

במקור, כינוי לאמא. בפועל, מי שאומר את המונח הוא אדם רופס. חלש, נרפה, חסר עמוד שדרה, ונשים.

סלנג של מורים. הם מתכוונים לכך שהם רואים כל מה שקורה בכיתה. בפועל, הם לא באמת רואים משהו, אבל בדרך כלל הם מפענחים את הסיטואציה בצורה נכונה מבלי לראות מה קורה.

דוגמה א':

דניאל זורק נייר על דורון בזמן שהמורה כותבת על הלוח, עם הגב לכיתה.

המורה: "דניאל תרים את הנייר, ותתנצל. אתה גם נשאר איתי בהפסקה".

דניאל: "אבל המורה, זה לא אני!"

המורה: "אני יודעת שזה אתה. יש לי עניים בגב".