חייל שנשארו לו חודשים בודדים לשחרור, והוא דואג שכל העולם ידע את זה. הפזמניק לא עושה כלום — לא כי הוא ג׳ובניק, אלא כי לפי החוק הלא כתוב הוא כבר לא חייב. כל בקשה מהמפקד נענית ב"אחי, אני פזמניק".
דוגמה: "תשכח ממנו לשמירה בשבת, הוא פזמניק, נשארו לו 40 יום".