מצב של שביעות רצון מוחלטת, כשהכל בדיוק כמו שרצית ואין לך אפילו תלונה קטנה אחת על החיים. בדרך כלל מגיע אחרי אוכל טוב, מזגן חזק, או כשמישהו אחר משלם.

דוגמה: "אכלתי חומוס, שתיתי קפה, נשכבתי מול המזגן — אני מבסוט על הכיפאק".

נאמר בדו שיח, כאשר אדם אחד מספר סיפור בו הפסיד, והאדם השני קורא לו לוזר.

לדוגמא:

רועי: שמע, אני הייתי פצוע ביד במשחק. בגלל שלא שיחקתי, אז הפסדנו.

דניאל: שמע רועי, יש תירוצים ויש ניצחונות. שיחקתם בכלל כדורגל!

בנאדם שהתמקם על הספה ופשוט התאחד איתה. לא זז, לא יוצא, לא עונה להודעות, ובקושי קם לשירותים בין פרק לפרק. מצב שבו הסלון הוא כל העולם והשלט הוא ההישג היומי.

דוגמה: "מה, אתה לא בא למסיבה? אתה כזה בטטה בזמן האחרון".

הבנאדם שעושה לך ג'ננה בלי בכלל להתאמץ. הוא לא רשע ולא מתכוון לרע, הוא פשוט נדבק אליך, מתחיל לחפור על משהו שאף אחד לא שאל עליו, ולא עוזב עד שאתה קם להביא מים ולא חוזר.

דוגמה: "אל תושיב אותי לידו בחתונה, הוא מנג'ס, אני אצא משם עם כאב ראש".

מונח בלדינו שהתאזרח בעברית, מתאר אישה מטומטמת, שבדרך כלל לא מבינה שהיא מטומטמת, אלא מישהי שכל החיים שלה הם עלבון מתמשך, ולעתים רחוקות גם מרחמים עליה.

דוגמה: "תעזוב אותה בשקט, היא פוסטמה, גם הוויפיי בבית לא עובד לו כבר חודש, וזה לא בגלל הבעיה בתשתית".

כינוי לכל אדם ברחוב שאתם לא יודעים את שמו. כולם עונים.

דוגמה: "ג'ונסון, תן לעבור".

לוותר באמצע, לסגת מעמדה, או פשוט לא לעמוד במה שהבטחת. אפשר להתקפל בוויכוח, בעסקה, ואפשר גם להתקפל מהמסיבה בעשר בערב. פשלן מקצועי מתקפל בערך שעה אחרי שאמר "סמוך עליי".

דוגמה: "אמר שהוא בא לעזור להוביל, ובסוף התקפל בבוקר עם כאב גב".

הפעולה של למסור לבנאדם לוקש בפנים בלי להתבייש — סיפור מומצא, תירוץ, או הבטחה שאין שום כוונה לקיים. מי שזורק לוקש עושה את זה בביטחון מלא, וזה בדיוק מה שגורם לך להאמין לו בהתחלה.

דוגמה: "אמר לי שהוא בדרך וכבר חצי שעה הוא בבית. זרק לי לוקש ענק".

ילדי סנטר הוא כינוי סלנג ישראלי אשר נמצא בשימוש מהעשור הראשון של שנות ה-2000, לתת-תרבות של נערים ונערות משלהי דור ה-Y ומדור ה-Z שנוהגים להסתובב בדיזנגוף סנטר בתל אביב.

דוגמה: "הבחור הזה ילד סנטר דפוק".