חבילה שמנה של כסף, כזאת שתופסים ביד ומרגישים. לא חייבת להיות באמת הרבה — מאה שטרות של עשרים גם עושים בוחטה, וזה בערך כל הרעיון. יש אנשים שמחזיקים בוחטה בכיס במיוחד כדי שתראה אותה כשהם משלמים.

דוגמה: "ראית איך הוא שילם על הפלאפל? הוציא בוחטה מהכיס בשביל שלושים שקל".

היכולת לשמוח בהצלחה של אחר ולתת לו קרדיט בלי שהלב מתפקק מקנאה. בישראל זו המיומנות הנדירה ביותר שיש — יותר נדיר ממישהו שמחזיר כסף שהלוו לו. לרוב מגיע בצורת מחמאה שמלווה בחיוך מאומץ קצת יותר מדי, ובסוף כולם אומרים שהם "אנשי פרגון" אבל בפועל בודקים בשקט כמה הצד השני הרוויח.

דוגמה: "אחי, ממש פרגון שפתחת עסק משלך וזה תופס. אם אפשר, שלח לי את הפרטים — גם לי יש רעיון דומה שאני מפתח כבר שנתיים."

כינוי גנאי לאדם שלא מבין את הסיטואציה במלואה ופועל בניגוד לכל היגיון.

לדוגמה: "האקסית שלך אמרה לא בפעם החמישית אחרי שנפרדת ממנה רע, מה אתה מנסה להתחיל איתה שוב? חסר לך בורג?".

הגיע למקום עוין והסתלבט על כולם, למרות שהייתה סכנה ממשית לביטחון האישי שלו. יש להבדיל את "עשה גיא הוכמן" לבין "עשה איתי אנגל" בכך שאיתי אנגל מגיע למקומות מסוכנים הרבה יותר ללא מטרה הומוריסטית.

דוגמה א':

שחר: "הלכתי אתמול לכנס פמינסיטיות ושאלתי מישהי אם הבעל שלה שחרר לה את הרצועה מהמטבח".

יונתן: "אחי נשמע שעשית גיא הוכמן".

דוגמה ב':

מנשה: "שמעתי שיונתן הלך למונדיאל בקטאר ושאל איראנים אם הם אוהבים את ישראל".

שמעון: "כן אחי הוא עשה גיא הוכמן".

היכולת הנדירה להיות שמח בשביל מישהו אחר בלי שקורה לך כלום בפנים. בישראל זו פעולה שדורשת מאמץ פיזי, ולכן מי שמצליח לפרגן נחשב אדם גדול, ומי שלא מצליח פשוט אומר חארטה על ההצלחה של האחר ומתקדם בחיים.

דוגמה: "אחי הוא קיבל קידום, בוא תפרגן לו רגע במקום לנתח למה זה לא בטוח קידום אמיתי".