הפחד הלאומי מספר אחת של הישראלי. לא משנה כמה כסף יש לך, הרעיון שמישהו אחר קיבל את אותו הדבר בעשרה שקלים פחות ממך יכול להרוס לך את כל השבוע. פרייער הוא מה שאתה, וכל המאמץ בחיים הוא לא להיות אחד כזה.

דוגמה: "נסעתי ארבעים דקות לתחנת דלק אחרת כי שם זה אגורה פחות לליטר. אני לא יוצא פרייער".

ההפך משואו – אבל בהחלט מדובר באירוע בלתי נשכח.

מישהו שנתקע בתוך שקר, תירוץ או ויכוח, ובמקום לעצור ולהודות – הוא דווקא ממשיך לחפור עוד ועוד, עד שאין לו דרך חזרה. כל משפט נוסף רק מעמיק את הבור, ואת כל ההסבר הוא מסיים בחרטא חדש.

דוגמה: "אחי, תפסו אותך עם הפיצה ביד, תפסיק להתחפר ופשוט תגיד שהיית רעב".

המונח המקורי הוא 'בית זונות', אבל אפשר גם להגיד את זה במובן של "מסיבת אחושלוקי טובה".

דוגמה: "שמע, הייתי במסיבה בשישי בהוואנה, היה קראחנה".

מתאר מצב שבו מישהו עושה המון רעש, מזיע, לחוץ ומשקיע אנרגיה בטירוף — אבל בפועל לא זז לשום מקום. כאילו לוחצים על דוושת הגז עד הרצפה, רק שההילוכים תקועים בניוטרל: המנוע צורח, כולם שומעים, והאוטו עומד בדיוק באותה נקודה.

דוגמה: "הבוס שלי כל היום בישיבות דחופות ומיילים באדום, אבל הפרויקט לא זז מילימטר. פול גז בניוטרל, אחי."

מי שגר אצלך על הספה "לכמה ימים" כבר שלושה שבועות ואוכל לך את כל מה שיש במקרר. בניגוד לסחבק, שבא לבלות איתך, הפרזיט בא לגור איתך.

דוגמה: "תגיד לו כבר ללכת הביתה, הוא פרזיט, גמר לי את הגבינה והשוקולד".

מחיאת כפיים מילולית באורך מילה אחת. אומרים לך את זה כשעשית משהו טוב באמת, לא סתם משהו שקטן עליך — סחתן זה רמת פידבק שאתה זוכר ממנה כמה ימים. בא מערבית ("סח אל־בדן"), ובעברית זה הפך לתעודת הצטיינות שאפשר לחלק בחינם.

דוגמה: "אחי, סידרת לכולם כרטיסים לחצי מחיר? סחתן עליך".