סוסג'פסט, מסיבת נקניקים שבדרך כלל נגמרת בסיפורים יותר מדי מצחיקים, שמי שהיה בה יכול לספר אחד לשני ולא לאנשים נוספים. למסיבה בדרך כלל מגיעות חשפניות, ולא כאלה שנראות מדהים או מרשימות יותר מדי. אפשר לראות את הסיפור של דניאל חן – מצורף למושג.

הגישה הישראלית הרשמית לפתרון בעיות: בלי תכנון, בלי ישיבת הכנה, פשוט מכה אחת חזקה והעניין סגור. עובד מעולה בערך בחצי מהמקרים, ובחצי השני יוצא מזה סיפור שמספרים שנים אחר כך.

דוגמה: "מה יש לחשוב, נשכור אולם, נזמין דיג׳יי, זבנג וגמרנו".

גם יכול להגיע בנקבה, "אין לה בעיה". אומר – יש לו או לה בעיה, רק תעלו על זה מהר, ואז הם הרסו את כל הבילוי.

דוגמה:

"לאן את רוצה לצאת היום?".

– "אין לי בעיה עם כלום, מה שאתה רוצה. מה בא לך?".

נשיקה אחת בפה, ללא לשון, שנותנים אחרי שמחזיקים עם שתי הידיים את החלק האחורי של הפנים. אנשים בעלי קור בלב מכירים את הסיטואציה מסרטים של לוני טונס, אבל המושג לקוח מהעולם המזרחי.

הגרסה המשודרגת של סתם שטויות — כשמשהו כל כך לא רציני שאפילו לא שווה להתייחס אליו. אם חרטטן מספר לך משהו, יש סיכוי טוב שזה חארטה בארטה. בעצם זה בן דוד רחוק של שטויות במיץ עגבניות, רק עם יותר ביטחון עצמי.

דוגמה: "אמרו לי שהוא קנה את הדירה במיליון שקל בתל אביב, חארטה בארטה".

כל המופע החיצוני שנועד להרשים אנשים שבכלל לא ביקשו. השוויצר עושה דאווין, זה הכלי שלו — רמקול על הכתף בחוף, שעון שהוא מסתדר ככה שתראה אותו, וסיפור על עסקה שאף אחד לא הבין. בסוף מסתבר שכל הקומבינה הזאת עלתה לו יותר ממה שהרוויח ממנה.

דוגמה: "הוא הזמין בקבוק לכל השולחן, אחי, דאווין בלבד. אחר כך ביקש ממני חמישים שקל לחניה".

חפר, סיפר סיפור ארוך מידי מבלי להגיע לפואנטה.

מירב: שמע הוא לא הפסיק לדבר. חצי שעה שבר לי את המוח, כתב לי מגילה".

כינוי למקום בו מחנג'רים ישראלים שחושבים שזול שם. במקור זו הסתלבטות על הדיוטי פרי בישראל, אחד המקומות עם השכירות הכי גבוהה בארץ, מול קהל שבוי שרוצה לקנות דברים. אז מה אם אין 17% מע"מ, יש שכירות פי שבע, שמגולמת במחיר.

דוגמה: "דפקו לך ג'יימס ריצ'רדסון אחי. היית שם, כולך צמא ורעב, והמוכר ראה את זה ומכר לך שווארמה ב-75 ש"ח. אין מה לעשות, בחיים לא מגיעים יותר מדי רעבים וצמאים למסעדה".