אנרגיה טובה. בהכרח לא חשמל באוויר.

הפחד הלאומי מספר אחת של הישראלי. זה לא מספיק שיהיה לך טוב — צריך לוודא שאף אחד לא סידר אותך בדרך. מי שיוצא פרייר שילם מחיר מלא, חיכה בתור, ולא ידע שלחבר הייתה קומבינה שהייתה חוסכת לו חצי.

דוגמה: "מה זאת אומרת שילמת על החניה? אני לא יוצא פרייר, אני חונה על המדרכה כמו כולם".

הפעולה של למסור לבנאדם לוקש בפנים בלי להתבייש — סיפור מומצא, תירוץ, או הבטחה שאין שום כוונה לקיים. מי שזורק לוקש עושה את זה בביטחון מלא, וזה בדיוק מה שגורם לך להאמין לו בהתחלה.

דוגמה: "אמר לי שהוא בדרך וכבר חצי שעה הוא בבית. זרק לי לוקש ענק".

הזמן הכי אלסטי ביקום. כשישראלי אומר "אוטוטו" זה יכול להיות עוד חמש דקות, עוד שעה, או עוד שבוע וחצי. בדרך כלל הוא אומר את זה בדיוק כשהוא עוד לא התחיל להתלבש, ובטח שלא יצא מהבית. מי שמאמין לו הופך בסוף לפראייר שמחכה בכניסה.

דוגמה: "איפה אתה? כולם כבר כאן!" "אוטוטו מגיע, אני בדרך". (הוא עדיין במקלחת).

יודע משהו שהוא לא יכול לשתף, במיוחד לא עם האנשים שנמצאים כרגע לידו, ורואים עליו שקשה לו, הפנים שלו מתעוותות.

הבנאדם שתמיד משלם את החשבון המלא, מגיע ראשון ומחכה חצי שעה, ומאמין שהתור באמת מתקדם לפי הסדר. בישראל אין דבר גרוע מלהיות פרייר — בשביל זה בדיוק המציאו את הקומבינה, ואם אין לך אחת, אתה כבר בפנים.

דוגמה: "מה, שילמת מחיר מלא על הביטוח? אחי, אתה פרייר".

מטיף לו בהתלהבות נחרצת. לא חובה שיהיה בהקשר דתי.

לדוגמה: "תראה את סער. הלך להניח תפילין ופתאום החרדי הזה מרביץ בו תורה".