קורה בצורה שוטפת, כל הזמן.

אדם א': "שמע אחי בדקת לי טיסה באל על"

אדם ב': "למה רק אל על?"

אדם א': "כי חברות התעופה האחרות מבטלות טיסות כמו מים"

מה שרוסים קוראים לישבן, ואנחנו ישראלים אימצנו בשמחה כי זה נשמע מצחיק יותר מ"תחת". המילה הגיעה עם גל העלייה מברית המועצות בשנות ה-90 ומאז לא זזה מהלקסיקון שלנו. משתמשים בה לתיאור פיזי תמים, לכינוי חמוד, או כדי לרמוז שמישהו יושב בחיבוק ידיים כל היום.

דוגמה: "נו, תקום מהטוסיק שלך כבר – ישבת על הספה כל הבוקר ולא עשית כלום".

היה בשוק, נכנס להלם.
דוגמה: שירלי הודיעה לניסים שהיא בהריון, הוא חרבן קוביות כששמע על זה.

הרמה הבאה של חופר. זה כבר לא סתם מישהו שמדבר יותר מדי — זה מקדחה ישירה לתוך הגולגולת שלך, בדרך כלל על אותו סיפור שכבר שמעת ארבע פעמים השבוע. אחרי חצי שעה כזאת אתה מבין למה המציאו את המילה נודניק.

דוגמה: "תעשה לי טובה תעביר אותי למקום אחר בפתיחת השולחן, הבחור הזה חופר לי בשכל מהמנה ראשונה".

מילה בערבית שנכנסה לעברית ונשארה: הרגע שבו משהו קטן ומעצבן חוזר על עצמו עד שאתה מרגיש שאתה עומד להתחרפן. זו לא באסה אחת גדולה, זו טפטוף של עצבים שמצטבר.

דוגמה: "השכן קודח בקיר כבר שעתיים, אני עולה על ג׳ננה".

אדם שמתעצבן מהר.

דוגמה:

רועי: "אתמול ראיתי את יוסי ואמרתי לו ששמחתי שבני סכנין ניצחו אתמול את בית"ר. כמעט הלכנו מכות."

ניסים: "מה אתה דפוק? יוסי אוהד בית"ר."

רועי: "אני יודע, רציתי לצחוק איתו קצת. לא ידעתי שיש לו פתיל קצר".

דוכן קטנטן ברחוב שממנו מוכרים כל דבר בעולם — קפה, לוטו, סיגריות, שתייה. הכל דחוס בשני מטר רבועים, ותמיד יש שם בנאדם אחד שיודע הכל על כולם בשכונה.

דוגמה: "תעצור רגע בבוטקה בפינה, אני קופץ לקנות שתייה".

ידוע בתור מסיבה טובה במיוחד. כל הקרדיט הולך לתושמן, AKA דניאל תורג'מן.

מסיבה מזרחית, בדרך כלל שמחה במיוחד.