המצב שבו המוח עושה בופר באמצע החיים. יכול להגיע מבשורה טובה, מחשבון במסעדה, או סתם מפדיחה שעדיין מתעכלת. המשותף לכולם: אתה עומד, לא זז, ולא מצליח להוציא מילה.

דוגמה: "ראיתי כמה יצא לי בחשבון בסוף הערב ונשארתי בהלם עשר דקות מול המלצר".

מביס בתחרות ללא כל בעיה.

נתן: "אריק זאבי דפק איפון למצרי דקה וחצי אחרי שהתחיל הקרב".

ישראל: "כן הוא אכל אותו בלי מלח"

מונח בלדינו שהתאזרח בעברית, מתאר אישה מטומטמת, שבדרך כלל לא מבינה שהיא מטומטמת, אלא מישהי שכל החיים שלה הם עלבון מתמשך, ולעתים רחוקות גם מרחמים עליה.

דוגמה: "תעזוב אותה בשקט, היא פוסטמה, גם הוויפיי בבית לא עובד לו כבר חודש, וזה לא בגלל הבעיה בתשתית".

לבלוע סיפור מומצא בלי לשאול שאלה אחת, ורק אחר כך להבין שסובבו אותך. ההבדל בין זה לבין להיות פרייער הוא שפרייער יודע שדפקו אותו ובכל זאת מסכים, ואילו מי שאכל לוקש בכלל לא שם לב — עד רגע הפדיחה.

דוגמה: "הוא אמר לי שהאוטו עבר רק תאונה קטנה בחניה. אכלתי לוקש, המוסך צחק עליי חצי שעה".

דופק את כולם ולא מתבייש להראות לכולם שהוא דופק אותם.

"תאמין לי, דרעי הזה אמר שהוא לא יתעסק בפוליטיקה לשופטים ועכשיו הוא רוצה להיות שר בממשלה. הוא לא משתין בבריכה, הוא משתין מהמקפצה".

הדרך המנומסת-כביכול להגיד למישהו להתפנות מהחיים שלך. נאמר בדרך כלל לנודניק שכבר עשה לך ג׳ננה ולא הבין רמזים עדינים. הדימוי של ילד שנשלח לשחק בחוץ עושה את העבודה יותר טוב מקללה.

דוגמה: "תשאיל לי מאתיים שקל?" "לך תשחק באוטובוסים".