סלנג ירושלמי. משחק בו אדם רוכב על אדם אחר בעמידה. נקרא גם שק קמח.

"אני אעשה לילד אבו יויו. אני יודע שהוא יהנה מזה"

"אבל אחי, הרגע עברת ניתוח גב והילד בן 12"

מבטאים SHAllak. לתת מכה, גם אם קטנה, בביצים. האפקט הוא לכמה דקות, ההשפלה היא נצחית. בד"כ קורה כשילדים מתחילים לגלות את עצמם, אזור כיתה ה' עד ח'.

דוגמה: "עידן הבן זונה שלק לי את הביצה הימנית, ועוד מול כל הכיתה".

הבנאדם שתמיד יש לו קומבינה לכל דבר בחיים — מחניה במרכז תל אביב ועד כרטיסים למשחק שנגמרו לפני שבועיים. אף אחד לא באמת יודע איך הוא עושה את זה, ועדיף גם לא לשאול יותר מדי שאלות. הצד הפחות נעים: אתה אף פעם לא לגמרי בטוח אם אתה השותף שלו או הפרייר שלו.

דוגמה: "אל תדאג בקשר לכניסה למסיבה, יוסי מגיע והוא קומבינטור, הוא יסדר את זה".

חמישי-שישי-שבת בבית — הפרס הכי גדול שהצבא יודע לחלק. חייל קרבי מדבר על החמשוש שלו שבועיים לפני ושבועיים אחרי, בזמן שהג'ובניק פשוט קורא לזה "סוף שבוע".

דוגמה: "אל תתכנן איתי כלום בחמישי, יש לי חמשוש ואני לא זז מהמיטה".

כאפה עם גב היד. נועד גם לתקוף אדם וגם להעליב אותו.

"סופסוף המניאק הזה חטף לטמה. הוא צריך לסתום את הפה."

לעשות כלום, אבל בכיף ובלי שום נקיפות מצפון. אין תוכניות, אין שעה, יש מזגן, ספה ואולי אבטיח. זה בן דוד של פינוקים, רק בלי לצאת מהבית.

דוגמה: חבר 1: "מה עשית בשבת?" חבר 2: "כלום. סתלבטתי".

אמנות הישרדות ישראלית: לעשות בדיוק את מה שאמרו לך, אף לא מילימטר יותר, ובעיקר לא לשאול שאלות — כי כל שאלה גוררת עוד משימה. עושים את זה חפיף, לא מרימים ראש, וממשיכים הלאה. מי שכן מרים ראש נתקע עד תשע בלילה.

דוגמה: "אל תשאל את המפקד למה צריך את זה. ראש קטן, אח שלי, ובארבע אתה בבית".

כשהמצב לא סתם טוב אלא טוב ברמה שאתה מרגיש צורך להצהיר על זה. אחד המקומות בסקאלה שבין פינוקים לבין "אני לא קם מהכיסא הזה עד מחר". שימו לב: אם צריך להסביר למה על הכיפאק, זה כבר לא על הכיפאק.

דוגמה: "אחי, שמש, בירה קרה, אף אחד לא מחפש אותי בוואטסאפ — על הכיפאק".