מכה קלה עם כף יד פתוחה על העורף, בדרך כלל מחבר, אח גדול או דוד שמרגיש קרוב מדי. זו לא כאפה לפרצוף שבאה מעצבים, אלא יותר משהו בין "חינוך" לחיבה, עם צליל "טח" מאוד מספק. לרוב מגיעה עם "יא אהבל" צמוד.
מקור: מקור המילה אינו ודאי; ההשערה הרווחת היא שהיא הגיעה לעברית מהערבית המדוברת, יחד עם עוד מילים מעולם המכות כמו כאפה.
כתיב נוסף: צפחה, צ'פחות
דוגמה: "עוד פעם אתה מספר לאמא שלי שעישנתי? תקבל צ'פחה שתזכור עד הגיוס".