חמישי-שישי-שבת בבית — הפרס הכי גדול שהצבא יודע לחלק. חייל קרבי מדבר על החמשוש שלו שבועיים לפני ושבועיים אחרי, בזמן שהג'ובניק פשוט קורא לזה "סוף שבוע".

דוגמה: "אל תתכנן איתי כלום בחמישי, יש לי חמשוש ואני לא זז מהמיטה".

כינוי לכל אדם ברחוב שאתם לא יודעים את שמו. כולם עונים.

דוגמה: "ג'וני, תן לעבור".

מחיאת כף מילולית. אומרים את זה כשמישהו עשה משהו טוב, יפה או מרשים במיוחד, לפעמים ברצינות מלאה ולפעמים בציניות מדויקת. אם הוא באמת התעלה על עצמו, אפשר לשדרג לפיגוז לעכוז.

דוגמה: "תיקנת לבד את המכונת כביסה? סחתיין עליך".

נאמר תמיד יחד, כמו השם של חבר, תומרונן (למרות שנשמע כמו 'תומר אונן'). זה אמור להביע את הקלילות, הכיף, השחרור במסיבה מחתרתית טובה של יום שבת, שחוזרים ממנה מרוסקים לעבודה ביום ראשון. מסיבטבע בדרך כלל קורה במקומות מרוחקים מהמרכז במיוחד, כדי לא להפריע לאף אחד בשבת שלו.

דוגמה: "היה אש בפסילוסובה בשבת האחרונה. מסיבטבע של פעם".

שאלה שאף אחד לא ביקש ממך לשאול, ואחריה כל הפלוגה משלמת. בא מהצבא — מישהו מרים יד ושואל את המפקד "ומה אם יורד גשם?", וחמש דקות אחר כך כולם סוחבים ציוד מיותר בגללו. בדרך כלל זה בדיוק הראש גדול של הקבוצה, שבטוח שהוא עוזר לכולם.

דוגמה: "אל תשאל אותה אם צריך להכין גם מצגת, זו שאלת קיטבג, בסוף נשב על זה כל הסופ״ש".

תיאור לאדם עם גוף מלבני, כמו תיבה מאונכת הדומה למקרר.

מתאר מצב שבו מישהו עושה המון רעש, מזיע, לחוץ ומשקיע אנרגיה בטירוף — אבל בפועל לא זז לשום מקום. כאילו לוחצים על דוושת הגז עד הרצפה, רק שההילוכים תקועים בניוטרל: המנוע צורח, כולם שומעים, והאוטו עומד בדיוק באותה נקודה.

דוגמה: "הבוס שלי כל היום בישיבות דחופות ומיילים באדום, אבל הפרויקט לא זז מילימטר. פול גז בניוטרל, אחי."

הפינוקים המקוריים של כל ילד ישראלי: שקית פלסטיק, פינה שנושכים בשיניים, ותפילה שזה לא יתפוצץ על החולצה הלבנה. עד היום הטעם הזה מחזיר אנשים בני 35 ישר לחצר של בית הספר.

דוגמה: "קניתי לילד שוקו בשקית והוא לא הבין מה לעשות עם זה. נכשלתי כהורה".