האומנות של להגיד "בטוח אחי, אני בא" ואז להיעלם מהמפה שעתיים לפני. מי שמתברז אף פעם לא מבטל מראש, הוא תמיד מודיע ברגע האחרון שיש לו "בלגן בבית", ומי שנשאר לחכות לו בתחנה הופך לפרייער התורן.
דוגמה: "אמרת שאתה בא בתשע, עכשיו עשר וחצי. אתה מתברז עליי או מה?"
מבטאים, כמו שמבטאים mispar. ויש לו שני פירושים:
בנאדם שיש לו נוכחות מיוחדת, בדרך כלל מתלבש טוב, עושה הרבה רעש ובעל כריזמה.
דוגמה: "הבנאדם הגיע עם עניבה לארוחת ערב עם חברים. טווס אחושילינג".
סלנג ירושלמי לאדם שעושה פוזות. זהו צורה בה אדם מנסה למשוך צומת לב, או להרשים, כשאין באמת משהו מאחורי זה.
"בואנה איזה וואג'אראס. קנה טסלה חדשה, ועשה איתה סיבוב בעיר. משך את המבטים של כולם".
קריאת שבח ישראלית-ערבית שמשמשת לביטוי התרשמות עמוקה, אישור נלהב, או פשוט "כל הכבוד". משתמשים בה כשמישהו עשה משהו שמשאיר אתכם עם פה פעור — הזמין פיצה לכולם, חנה בחניה בלי לשלם, או ענה תשובה חכמה בזמן. מקורה בערבית, אבל בישראל אימצו אותה בשתי ידיים ועוד בעיניים עצומות.
דוגמה: חבר 1: "אחי, שדרגתי לך את כל הנסיעה לאיזור ביזנס בלי לשלם כלום." חבר 2: "סחטיין עליך אחי, סחטיין."
מתנה קטנה שנופלת עליך בדיוק כשלא ציפית, ומשפרת לך את היום בפרופורציות שממש לא הגיוניות ביחס לגודל שלה. במקור מהצבא — יום חופש, קרטיב, מקלחת חמה — אבל היום כל דבר שמגיע בחינם נכנס לקטגוריה.
דוגמה: "המנהל שלח את כולם הביתה בשתיים, איזה צ'ופר".
מכיוון שכל ישראלי משוכנע שהוא פראייר, אז מי שלא עושה 80,000 ש"ח בחודש הכנסה פאסיבית (תלוי איזו הכנסה, ומי הפאסיבי) – מלאכתם של פראיירים נעשית על ידי עצמם, ועל ידי עצמם בלבד. נאמר בסיטואציה של חבר שעקצו אותו.
