בוטקה

שוהה יותר מדי זמן במקום מסוים. גם נקרא שם את האוטו בפארק, עלוקה, חסר טאקט, מעייף.

דוגמה: "אישה מהגן הגיעה אלי, התחילה לדגור לי בבית עם הילד שלה, ולקחה את הזמן. היא טחנה את השניצלים של הילדים שלי".

שכונה קשה בהוד השרון, למרות שיש לעיר תדמית של אשכנזים, מי שמגיורא הוא מחוספס. האנשים שם בעלי מכולות, גובי חובות, שיפוצניקים בלי חשבוניות, מקבלים ביטוח לאומי, שבורים בשיכונים ובכללי דפוקים יותר משניצל. מי ששרד בגיורא והפך להיות בנאדם שתועלתו לקהילה גדולה מחסרונותיו, הוא לא פחות ממלאך.

דוגמה: "אתה לא מרשים אותי עם הפוזות שלך. אני מגיורא".

אומר לו בנימוס לצאת מהבית.

לדוגמה: "אחי, נראה לי אתה במקום הלא נכון. בוא אני אראה לך את הדלת".

כשאתה מלמד דרום אמריקאיות חמודות להגיד "שבת שלום", אבל משום מה, הם לא אומרות את המ'.

דוגמה:

אתה: שבת שלום

היא: שבת שלון

אדם שרצה לחרטט, ותפסו אותו. אדם שקרתה לו תאונה מביכה. אדם שבזמן שקרתה לו תאונה מביכה, הוא ניסה לחרטט לגביה, ואז תפסו אותו. בקיצור, אדם שלא מעוניין בזה שידעו שקרה לו משהו רע, והוא מנסה להסתיר את זה, ופשוט עולים על העניין.

דוגמה: תשמעי איזה פאדיחה, הלכתי לאכול שווארמה עם בן הזוג שלי, ואז הגיע האקס והתחיל להתיישב איתנו כמו ידיד. רציתי לקבור את עצמי.

נהוג להגיד את זה כשהלך העסק, אין כבר עניין, הסיפור נגמר.

דוגמה: "5-0 לאנגליה על ישראל. ראחת פלסטין".

ידוע בתור מסיבה טובה במיוחד. כל הקרדיט הולך לתושמן, AKA דניאל תורג'מן.

הדרך היחידה בעברית לדבר על עצמך בגוף שלישי בלי להישמע יומרני מדי (טוב, אולי קצת). בדרך כלל מגיע כשמישהו רוצה לקחת קרדיט על משהו בלי להגיד 'אני' בפירוש.

דוגמה: חבר 1: "מי הביא את הפחמים למנגל?" חבר 2: "סחבק, אל תדאג".

מנוחת הצהריים – לקוח מהארגנטינאים העצלנים והרבה פעמים מקבל משנה תוקף בעסקים בישראל, במיוחד במגזר הציבורי, שם עובדים מ-10:00 עד 10:15 עם הפסקת תה באמצע.

או "אין דברים כאלה" – יש דברים כאלה, אבל כנראה שלא הרבה, או שלא בנמצא, או שלא זמינים כל כך.