הפעולה של למסור לבנאדם לוקש בפנים בלי להתבייש — סיפור מומצא, תירוץ, או הבטחה שאין שום כוונה לקיים. מי שזורק לוקש עושה את זה בביטחון מלא, וזה בדיוק מה שגורם לך להאמין לו בהתחלה.

דוגמה: "אמר לי שהוא בדרך וכבר חצי שעה הוא בבית. זרק לי לוקש ענק".

הגרסה המשודרגת של סתם שטויות — כשמשהו כל כך לא רציני שאפילו לא שווה להתייחס אליו. אם חרטטן מספר לך משהו, יש סיכוי טוב שזה חארטה בארטה. בעצם זה בן דוד רחוק של שטויות במיץ עגבניות, רק עם יותר ביטחון עצמי.

דוגמה: "אמרו לי שהוא קנה את הדירה במיליון שקל בתל אביב, חארטה בארטה".

1. אדם שבאמת איבד את זה.
2. כינוי למוצר שלא עובד יותר.

לדוגמה:

רועי: "שמעי, נתן התפגר סופית"

מאיה: "שמע הוא תמיד היה שם. רק האם די גמר אותו".

דוגמה 2:

"אחי האוזניות לא עובדות יותר. נראה לי התפגרו סופית".

מילה בערבית שנכנסה לעברית וישר תפסה – אומרים אותה כשממש נמאס, כשמשהו צריך להיפסק עכשיו. לפעמים היא באה ביחד עם ואלק באותה נשימה, כשכעס אחד פשוט לא מספיק.

דוגמה: "חלאס כבר עם השיר הזה ברדיו, שמעתי אותו חמש פעמים היום!"

ביטוי לאדם שמאבד את זה כשהוא מתעצבן וצורח בקולי קולות.

לדוגמא: המורה צרח את נשמתו על עידן כשקיבל ציון נכשל במבחן.

מה שגברים אומרים לנשים בשביל שהן יפסיקו לחפור, אבל בד"כ הן עדיין ממשיכות בקדיחות.

דוגמה: "אתה לא מקשיב לי כמו פעם".

– "את צודקת. אנסה לעשות מאמץ בעניין".

מישהו שכבר ראה הכל, אכל אותה מספיק פעמים ולמד. אי אפשר לעבוד עליו, הוא לא פרייאר, ואם צריך הוא גם יודע לסדר קומבינה בלי שאף אחד ישים לב.

דוגמה: "אל תנסה למכור לו את זה במחיר הזה, הוא משופשף, הוא עשה את זה עשרים שנה".