יודע משהו שהוא לא יכול לשתף, במיוחד לא עם האנשים שנמצאים כרגע לידו, ורואים עליו שקשה לו, הפנים שלו מתעוותות.

עבודה זמנית וחסרת שאיפות שעושים רק בשביל הכסף, ובטח לא בשביל ה-LinkedIn. נקרא גם "מה שיש". ככל שהג'ובה משעממת יותר, ככה הסיפורים עליה בשישי בערב טובים יותר.

דוגמה: "אחי, אני עושה איזו ג'ובה בקיץ, מחלק פלאיירים בחום, אבל לפחות יש לי כסף לפסטיבל".

1. האדם שתופס בביצים בעל יתרון מסוים שנותן לו יתרון על האדם שאינו נתפס בביצים, והוא מנצל אותו.
2. יש לאדם מידע אשר נותן לו אופציה לסחוט אדם אחר, לכן האדם הראשון תופס את האדם השני בביצים.

דוגמה א': "לא עשיתי הסכם ממון עם אשתי, ועכשיו היא רוצה להתגרש. היא ממש תופסת אותי בביצים".

דוגמה ב': המאפיונרים תופסים את הפוליטקאים בביצים".

סלנג ירושלמי לאדם שעושה פוזות. זהו צורה בה אדם מנסה למשוך צומת לב, או להרשים, כשאין באמת משהו מאחורי זה.

"בואנה איזה וואג'אראס. קנה טסלה חדשה, ועשה איתה סיבוב בעיר. משך את המבטים של כולם".

בית שימוש – תיאור מצב קשה, סיטואציה ממש לא נעימה, או שם תואר לאדם לא יוצלח.

דוגמאות:

1. "רכשתי חבילה של קונדומים אך חמדה במחזור, איזה בית שימוש".
2. "שמעת על הרכש החדש של בית״ר? בלם מגינאה המשוונית. עזוב, זה שחקן בית שימוש".

אדם שהכאוס הוא לא תקלה אצלו אלא שיטת עבודה. הוא לא בדיוק פשלן — הוא כן מביא תוצאות בסוף, פשוט אף אחד לא מבין איך, כולל הוא. שולחן העבודה שלו נראה כמו זירת פיגוע והוא יודע בדיוק איפה כל דף.

דוגמה: "הוא בלגניסט אבל גאון, תן לו לעבוד ואל תסתכל על התהליך".

מבטאים, כמו שמבטאים mispar. ויש לו שני פירושים:

1. מספר טלפון.
   דוגמה: "היא שווה, ראיתי אותך מדבר איתה. השגת מספר?".
2. הכוונה היא לפעם אחת כשעושים סקס.
   דוגמה: "אני רואה שהיא רגועה. נתת איזה מספר שם?".

לבלוע סיפור מומצא בלי לשאול שאלה אחת, ורק אחר כך להבין שסובבו אותך. ההבדל בין זה לבין להיות פרייער הוא שפרייער יודע שדפקו אותו ובכל זאת מסכים, ואילו מי שאכל לוקש בכלל לא שם לב — עד רגע הפדיחה.

דוגמה: "הוא אמר לי שהאוטו עבר רק תאונה קטנה בחניה. אכלתי לוקש, המוסך צחק עליי חצי שעה".

איחור של עד שעה, בטוב טעם, בגושטוזה ובשמחה.

דוגמה: "אשתי נמצאת בזמן ברזיל. לא משנה איפה, לא משנה מתי, צריך לגזור לה זמנים של שעה".