חרא.

דוגמה: יוסי, הגשייפט הזה, מתבנקר על עשרה שקלים לגלידה.

הגרסה המשודרגת של סתם שטויות — כשמשהו כל כך לא רציני שאפילו לא שווה להתייחס אליו. אם חרטטן מספר לך משהו, יש סיכוי טוב שזה חארטה בארטה. בעצם זה בן דוד רחוק של שטויות במיץ עגבניות, רק עם יותר ביטחון עצמי.

דוגמה: "אמרו לי שהוא קנה את הדירה במיליון שקל בתל אביב, חארטה בארטה".

אומר לו בנימוס לצאת מהבית.

לדוגמה: "אחי, נראה לי אתה במקום הלא נכון. בוא אני אראה לך את הדלת".

שום דבר לא השתנה, הכל אותו הדבר פה.

"כבר שלוש שנים שאני רואה אותו אומר 'אינעל העולם' בדוכן שלו בשוק"

"אני עוד זוכר אותו לפני עשר שנים. אין חדש תחת השמש".

שכונה קשה בהוד השרון, למרות שיש לעיר תדמית של אשכנזים, מי שמגיורא הוא מחוספס. האנשים שם בעלי מכולות, גובי חובות, שיפוצניקים בלי חשבוניות, מקבלים ביטוח לאומי, שבורים בשיכונים ובכללי דפוקים יותר משניצל. מי ששרד בגיורא והפך להיות בנאדם שתועלתו לקהילה גדולה מחסרונותיו, הוא לא פחות ממלאך.

דוגמה: "אתה לא מרשים אותי עם הפוזות שלך. אני מגיורא".

מתאר בנאדם שהתסריט שהוא מריץ בראש לא ממש מסתדר עם המציאות. הכל אצלו הזוי לטובתו: הוא בטוח שהיא מעוניינת, שהמנהל מקדם אותו וששכר הדירה יירד השנה.

דוגמה: "הוא אמר לי שהוא פותח סטארטאפ ומוכר אותו תוך חצי שנה. אחי, הוא חי בסרט".

בישראל, כשמישהו לא מנצל את מה שהוא היה צריך לנצל עד הסוף, הוא נקרא 'פראייר'. לחילופין, תחמנו אותו, היה תמים, אוהב לקבל סטירבולים או סזאמים, לא מספיק אגרסיבי.

בהכרח נאמר כשמישהי לא אוהבת אותך, אלא יש לה אינטרס להיות איתך, או לקיים איתך יחסי מין, בתמורה למשהו. אפשר להשתמש גם ב"היא מתה עליו", ובגרסה ההפוכה: "וואלק זה, הוא מת עליה". אומרים את הביטוי עם דגש מוגזם על הע', שיהיה ברור שמדובר בציניות.

דוגמה: "וואלה זאתי (מסתכל על זונה קולומביאנית בקאסה בקרטחנה אחרי שהסניף קוק מהתחת שלה), היא מתה עליי!".

נאמר בדרך כלל בצורה בה גברים מתנשאים על דרך החשיבה של נשים. אומרים את זה בשתיים-שלוש אוקטבות גבוה יותר מהקול הרגיל.

בת הזוג: "תגיד, למה יש רק אדם אחד עם חולצה ורודה על המגרש?".

בן הזוג: "אישה, חלאס לשגע אותי".