דפוק כמו שניצל

כינוי לאדם הנמצא במצב של שיגעון, בו הוא לא מחשיב את דעתו או קיומו של אף אחד. מדובר בדרך כלל במובן חיובי, בו האדם מגיע להישג.

גיא: "שמע צפיתי בטעות ברוגבי אתמול וראיתי איזה שחקן צרפתי ענק רומס את כל השחקנים האחרים ומגיע לסוף".

עודד: "כן. קוראים לו סבסטיאן שאבל. הבן אדם לא רואה בעיניים".

כל כך קל לעשות משהו ולהרוויח ממנו, עד שזה כמו להרים כסף מזומן מהרצפה, אחרי שמישהו אחר הפיל אותו.

דוגמה: "ההימור על מכבי תל אביב היה כל כך בטוח, נתנו ליין טוב. ממש כסף על הרצפה".

הדרגה המתקדמת של חופר — בן אדם שלא רק מדבר יותר מדי, אלא גם נדבק אליך ולא עוזב. המנג'ס תמיד רוצה עוד משהו ממך, תמיד באמצע משהו שלך, ותמיד בטוח שהוא בכלל לא מפריע.

דוגמה: "תגיד לו שאני בדרך לפגישה, אני לא יכול איתו יותר, המנג'ס הזה מתקשר אליי מתשע בבוקר".

המונולוג האינסופי שאתה נאלץ לספוג כשמישהו חופר לך. אורך ממוצע: בין עשרים דקות לכל הנסיעה לאילת, בלי עצירה בדרך. הסימן המובהק לחפירה אמיתית — הוא לא שם לב שכבר עברת שלוש פעמים על כל הטלפון מולו.

דוגמה: "תשמור לי מקום ליד החלון, אני לא שורד עוד חפירה של שלוש שעות על הדיאטה החדשה שלו".

ההגייה זהה למילה "להסתבך", במיוחד אצל אשכנזים. משמעות המילה להסתבך גם יכול להיות לבוא ברע, כהכללה מדובר במישהו שלא הבין את מה שדיברתם, פעל אחרת, ועכשיו אתם רוצים לבוא איתו בדין וחשבון. לעומת זאת, להסתבח היא מילה שמשמעותה ללכת לאכול סביח.

דוגמה:

חבר 1: *בא ברע בשעה 12:00 בצהריים*

חבר 2, בחמלה: "תגיד לי, בא לך להסתבח איתי?"

מונח בריוני של בני נוער המשמש לתאר ילד אחר שאם תתקיף אותו, הוא לא יתקוף חזרה.

לדוגמה:

שמעון הערס: "תראה איזה ילד כאפות בני".

חזי העוד יותר ערס: "כן אתה יכול להעיף לו כאפה לצוואר, הוא לא יעשה כלום. ממש ילד כאפות".

נאמר על ידי אנשים שעלו מרוסיה וממדינות בריה"מ. הקבלה טובה היא "אח יקר", או "אח לישיבות של תותחים".

מילה בערבית שנכנסה לעברית ונשארה: הרגע שבו משהו קטן ומעצבן חוזר על עצמו עד שאתה מרגיש שאתה עומד להתחרפן. זו לא באסה אחת גדולה, זו טפטוף של עצבים שמצטבר.

דוגמה: "השכן קודח בקיר כבר שעתיים, אני עולה על ג׳ננה".

כשמזמינים משהו לאכול בהודו, או כששואלים מתי הרכבת מגיעה, והתשובה שמקבלים היא "כשהיא תגיע, היא תגיע". בפועל, אף אחד לא יודע מתי זה.

דוגמה: "האנשים במסעדה עובדים בזמן הודו. אתה מזמין משהו, לוקח לזה שעתיים להגיע".

מכיוון שכל ישראלי משוכנע שהוא פראייר, אז מי שלא עושה 80,000 ש"ח בחודש הכנסה פאסיבית (תלוי איזו הכנסה, ומי הפאסיבי) – מלאכתם של פראיירים נעשית על ידי עצמם, ועל ידי עצמם בלבד. נאמר בסיטואציה של חבר שעקצו אותו.