הגישה הישראלית הרשמית לפתרון בעיות: בלי תכנון, בלי ישיבת הכנה, פשוט מכה אחת חזקה והעניין סגור. עובד מעולה בערך בחצי מהמקרים, ובחצי השני יוצא מזה סיפור שמספרים שנים אחר כך.
דוגמה: "מה יש לחשוב, נשכור אולם, נזמין דיג׳יי, זבנג וגמרנו".
זינזאנה הוא כינוי לרכב להעברת אסירים. אדם שנוסע קבוע בזינזאנה הוא אדם שנעצר על בסיס קבוע.
לעשות משהו בלי להשקיע יותר מדי מאמץ. הבנאדם שעושה חפיף לא בדיוק כישל, אבל גם לא ניסה יותר מדי. בישראל, לעשות חפיף זה כמעט אומנות לאומית — מהתשובה שנותנים בבחינה ועד לאיך שמסדרים את הבית לפני שאורחים מגיעים.
דוגמה: "ניקה את החדר בחפיף לפני שההורים הגיעו, ופשוט דחף הכל מתחת למיטה."
שני פירושים, שקרובים אחד לשני:
הראשון – מרבה בנפיחות, נודים, פוקים, יוספים, גז מדמיע.
השני – אדם שמשחק אותה אנין טעם בביטחון ולא מתפשר על דברים פשוטים, עמחה, פחות מורכבים.
הלך למקום ממש מסוכן כדי לספר על זה לאנשים אחרים.
דוגמה א':
רועי: "אחי, נראה לי שאני נכנס לג'נין לקנות חומוס ממחבל ולדבר איתו קצת"
דן: "למה אתה עושה איתי אנגל?"
דוגמה ב':
ניב: "שמעתי שיש חיות מגניבות ליד צ'רנוביל. אני מת לבקר שם ולצלם את החיות האלה"
אפרת: "למה לך? מה אתה איתי אנגל?"
אדם שמתעצבן מהר.
דוגמה:
רועי: "אתמול ראיתי את יוסי ואמרתי לו ששמחתי שבני סכנין ניצחו אתמול את בית"ר. כמעט הלכנו מכות."
ניסים: "מה אתה דפוק? יוסי אוהד בית"ר."
רועי: "אני יודע, רציתי לצחוק איתו קצת. לא ידעתי שיש לו פתיל קצר".
הבנאדם יכול הכל. נלקח מהבדיחות המקוריות על צ'אק נוריס וזלאטן איברהימוביץ', שאין שני להן.
דוגמה: "יש לו מלא ווסאח. הבנאדם טורק דלתות מסתובבות ביד ימין וביד שמאל".
נדיר שישתמשו בזה פרקטית כ"בית בושת" – המונח המקורי שלשמו הגענו. בדרך בא לתאר עבודה ערבית, יחס מסריח, אנשים פקקט או בכללי חרא.
דוגמה: "הלכתי לביטוח לאומי. בית זונות מה שקורה שם. אנשים נכנסים בלי תור, מקומבנים, בלאגנים ואפילו הייתה קטלה אחת. חייבים לסגור את המקום".
מישהי שנראית טוב, כוסית, שאבא שלה מת, שיש מישהו שהולך להביא בורקסים ללוויה של אבא שלה. בדרך כלל, מכיוון שהיא פרגית, כלומר חטיף, היא תהיה צעירה. אלא אם היא אגורצ'יק, ואז אלוהים בירך אותה בכשרונות גדולים.
דוגמה: "קבל את הפרגית הזאת".
