הקללה הכי כבדה בארגז הכלים — משאלה ששמו וזכרו של מישהו יימחקו מהעולם. במקור שמורה לאויבים היסטוריים, אבל ביומיום שולפים אותה גם על השכן שחוסם את החניה. בכתב מקצרים אותה ל-ימ"ש אחרי שם של מישהו שנוא במיוחד.
מקור: מהמקרא — הביטוי נשען על "יִמַּח שְׁמָם" (תהלים קט, יג) ועל הציווי למחות את זכר עמלק; בספרות העברית הרבנית התקבע הצירוף "ימח שמו וזכרו" (ימ"ש) כקללה על שונאי ישראל, ומשם עבר לשפת הדיבור.
כתיב נוסף: ימח שמו, ימ"ש, ימח שמו וזכרו
דוגמה: "מי שגנב לי את האופניים מהלובי — יימח שמו".