כשאתה מלמד דרום אמריקאיות חמודות להגיד "שבת שלום", אבל משום מה, הם לא אומרות את המ'.

דוגמה:

אתה: שבת שלום

היא: שבת שלון

סתום בריבוע. בנאדם שלא חשב, באיזושהי דרך, לפני שביצע פעולה כלשהי.

כל המופע החיצוני שנועד להרשים אנשים שבכלל לא ביקשו. השוויצר עושה דאווין, זה הכלי שלו — רמקול על הכתף בחוף, שעון שהוא מסתדר ככה שתראה אותו, וסיפור על עסקה שאף אחד לא הבין. בסוף מסתבר שכל הקומבינה הזאת עלתה לו יותר ממה שהרוויח ממנה.

דוגמה: "הוא הזמין בקבוק לכל השולחן, אחי, דאווין בלבד. אחר כך ביקש ממני חמישים שקל לחניה".

בלגן שלם שנוצר מכלום, בדרך כלל כי מישהו לא סגר משהו בזמן. הסמטוחה תמיד מתחילה בקטן — הודעה אחת בקבוצה שלא הובנה נכון — ונגמרת בשלושה אנשים שנוסעים לאותו מקום בשלוש שעות שונות. אם יש פשלן אחד בסביבה, אפשר להיות בטוחים שהוא באפיצנטר של הסמטוחה.

דוגמה: "מה קרה עם ההזמנה למסעדה?" "עזוב, נהיה שם סמטוחה, בסוף אכלנו פלאפל".

דאחקה מצחיקה על זה שכל בול הוא בול מה שצריכים. מרכיב יחד את המילים "בולבול". כמו שאומרים "מוביל בתחום ההובלה".

הפחד הלאומי הכי גדול של ישראלים. זה לא סתם מישהו שעבדו עליו — זה מי שעמד בתור כמו בנאדם, שילם מחיר מלא, ולא ניסה שום קומבינה. ישראלי ממוצע יסע 40 דקות כדי לחסוך 10 שקל, רק כדי לא להרגיש ככה.

דוגמה: "מה, שילמת על החניה? אתה פרייאר? כולם חונים פה ככה".

הדרך היחידה בעברית לדבר על עצמך בגוף שלישי בלי להישמע יומרני מדי (טוב, אולי קצת). בדרך כלל מגיע כשמישהו רוצה לקחת קרדיט על משהו בלי להגיד 'אני' בפירוש.

דוגמה: חבר 1: "מי הביא את הפחמים למנגל?" חבר 2: "סחבק, אל תדאג".

רוממת את רוחי, שימחת אותי עד מאוד.
דוגמה: אחי! תודה על הקוק! באת לי טוב!