ודו"ק

כינוי לאדם שמדבר יותר ממה שהוא יודע.

יצא אפס, גרוע, לא משהו.

הפעולה של למסור לבנאדם לוקש בפנים בלי להתבייש — סיפור מומצא, תירוץ, או הבטחה שאין שום כוונה לקיים. מי שזורק לוקש עושה את זה בביטחון מלא, וזה בדיוק מה שגורם לך להאמין לו בהתחלה.

דוגמה: "אמר לי שהוא בדרך וכבר חצי שעה הוא בבית. זרק לי לוקש ענק".

סטוקינג רציני לאדם עד כדי הטרדה.

דוגמה: הוא חפר לו ת'קישקע של החיים

בנאדם שנדבק אליך ולא יורד, גם כשאתה עושה את כל סימני הגוף שאומרים "אחי, תעזוב אותי". רמה אחת מעל נודניק, כי נודניק לפחות הולך הביתה בסוף. הקרציה תגיע איתך למכונית, תיכנס איתך, ותמשיך לחפור גם ליד הבית.

דוגמה: "אל תיתן לו את המספר שלך, הוא קרציה, אחר כך אתה לא נפטר ממנו".

רצף הצלחות, נצחונות – מקביל לכך שמצליחים לתפוס גל בים, משהו שקשה לבצע בישראל, במיוחד אחד טוב.

או "אין דברים כאלה" – יש דברים כאלה, אבל כנראה שלא הרבה, או שלא בנמצא, או שלא זמינים כל כך.

מלשון "חרטא". אמר דברי שקר ובלע, בילף והסתיר את האמת במטרה לצאת טוב מסיטואציה.
דוגמה: נחום סיפר להורים של חברה שלו שיש לו תואר שני בהצטיינות מ-MIT, כשלמעשה התואר השני שלו הוא בכלל מהמכללה האקדמית בנתניה. חרטטן.

הלך למקום ממש מסוכן כדי לספר על זה לאנשים אחרים.

דוגמה א':

רועי: "אחי, נראה לי שאני נכנס לג'נין לקנות חומוס ממחבל ולדבר איתו קצת"

דן: "למה אתה עושה איתי אנגל?"

דוגמה ב':

ניב: "שמעתי שיש חיות מגניבות ליד צ'רנוביל. אני מת לבקר שם ולצלם את החיות האלה"

אפרת: "למה לך? מה אתה איתי אנגל?"

על אפך ועל חמתך, וכמובן, בהקשר רע – ולא בהקשר נעים וכיפי.

דוגמה: "הוא שם לך דאנק על הראש שלך, אז כדאי שתסתום ת'פה".