ימי מחלה בצבא: הרופא בדק אותך, השתכנע שאתה באמת חולה (או לפחות משתעל ממש משכנע), ושלח אותך הביתה לכמה ימים. "לקבל גימלים" זה החלום של כל טירון באמצע שבוע שטח, ומי שמביא גימלים כל שבועיים מקבל מהר מאוד שם של ג'ובניק.
מקור: צה"ל — הכינוי בא מהאות ג' (גימל), שבה סומנו ימי מנוחה בבית ברישום הרפואי הצבאי. ההסבר המדויק לבחירת האות אינו ודאי, אבל הביטוי מוכר לכל מי שעשה צבא.
כתיב נוסף: גימל, ימי גימלים
דוגמה: "מה, שוב לא באת לבסיס?" "אחי, יש לי שלושה גימלים, דלקת גרון".
אדם בעל נטייה לדייק, מקובע, קשוח ולא מתפשר. גם נקרא לעתים יקה פוץ.
דוגמה: "איזה גרמני יצא מנשה, נתן להולך רגל קנס בגלל שלא הייתה לו תעודה מזהה".
מקור: כינוי סטריאוטיפי על בסיס מוצא. מוצג כאן לצורך תיעוד.
במקור, מונח שלקוח מהשיר של קובי פרץ, "בלבלי אותו", כשהוא אומר בשיר שהפך ללהיט, "בלבלי אותו, אל תעשי לו חשבון". בפועל, מדובר על הלשנה של האישה למס הכנסה על הבעל.
דוגמה: "החמור הזה לא נותן לך לראות את הילדים. בלבלי אותו כבר".
מקור: מתוך שיר של קובי פרץ.
מי שהמזל שלו נוראי באופן קבוע: אם יש שלולית בכל הרחוב, הוא ידרוך בה, ואם יש תור, הוא יעמוד בתור הלא נכון. בניגוד לפשלן, הוא לא מקלקל את הדברים בעצמו, פשוט היקום נגדו. לוזר עם הרבה פחות אשמה.
מקור: יידיש, שלימזל (שלימזל), בדרך כלל מסבירים אותו כצירוף של "שלים" (רע, כמו בגרמנית schlimm) ו"מזל" העברי, כלומר "מזל רע". נכנס לעברית דרך יידיש של יהודי מזרח אירופה.
כתיב נוסף: שלימאזל, שלימזאל
דוגמה: "הוא שבר את הרגל ביום הראשון של החופשה והמזגן במלון התקלקל, איזה שלימזל".
ביטוי שמקורו בתלמוד, וכוונתו לומר שאדם תמיד חוזר למקורות שלו.
המקביל של זה בעברית הוא: אפשר להוציא את האדם מטבריה, אבל אי אפשר להוציא את הערס מהבן אדם.
מקור: מארמית של התלמוד: "זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי" – זרוק מקל לאוויר והוא ינחת על שורשו.
מי שהפך את החפיף לדרך חיים. החפיפניק עושה הכל בחצי כוח, על הדרך, ובעיקר מקווה שאף אחד לא יבדוק. העבודה אולי נגמרת, אבל אל תסתכל מקרוב מדי.
מקור: מהמילה "חפיף" (בערבית: חַפִיף, "קל" או "שטחי"), עם הסיומת הרוסית-יידית "-ניק" שמציינת בעל תכונה.
דוגמה: "תן לחפיפניק הזה לשטוף כלים ותקבל צלחות רטובות עם שאריות של אתמול".
הבנאדם שתמיד יש לו על מה להתלונן: חם מדי, קר מדי, האוכל מלוח, המלצר איטי, והמדינה בכלל הולכת לכיוון לא טוב. הוא לא באמת מחפש פתרון, הוא פשוט צריך לפרוק. קרוב משפחה של הנודניק ושל החופר, רק שאצלו כל משפט נגמר באנחה.
מקור: מעברית: מהפועל "לקטר", שנגזר ככל הנראה מ"קיטור" – האדים שקטר משחרר. ההשערה הרווחת היא שמתלונן כרוני "משחרר קיטור" ללא הפסקה, כמו קטר ישן.
כתיב נוסף: מקטרת, לקטר
דוגמה: "אל תשאל אותו מה שלומו, הוא מקטר מקצועי, תשב שם שעה ותשמע על הכאב גב שלו ועל הארנונה".
יודע משהו שהוא לא יכול לשתף, במיוחד לא עם האנשים שנמצאים כרגע לידו, ורואים עליו שקשה לו, הפנים שלו מתעוותות.
מקור: ביטוי עברי מדובר: סוד או תחושה ש"אוכלים" את האדם מבפנים.
כינוי לצואה היוצאת בזמן לא רצוי, בזמן שאדם ממש צריך ללכת לשירותים אך לא יכול, והצואה מבצבצת מפי הטבעת.
"אחי אני חייב לצאת מההרצאה הזאת וללכת לשירותים… לאט לאט יוצא לי ברלה".
מקור: ביטוי עברי וולגרי שמקורו המדויק אינו מתועד.
נאמר למי שגילה עכשיו משהו שכל העולם ידע לפני שבוע, ובא לספר לך את זה בהתלהבות כאילו הוא שבר חדשות. אין שום אליהו, זה סתם אליהו, וכן — אומרים את זה גם בשתיים בלילה. אם הוא ממשיך להסביר לך את זה אחרי שאמרת לו, הוא כבר חופר.
מקור: ביטוי עברי מדובר, ככל הנראה בהשראת אליהו הנביא – שמגיע תמיד באיחור. יש המקשרים אותו לפרסומת או לדמות מוכרת משנות ה-70.
דוגמה: חבר 1: "אחי שמעת? העלו את מחירי החניה בעיר!" חבר 2: "בוקר טוב אליהו, זה מלפני חודשיים".
אדם רכרוכי, לא עובד בעבודות סזיפיות, לא קשוח.
מפקד: "אוריה, אני צריך שתעבוד קשה היום על הטנקים ותעזור גם לבנות אוהלים".
אוריה: "אבל המפקד, אני עדיין חלבי".
מקור: מהמילה העברית "חלב" – רך וחלבי.
נאמר על ידי חייל שבור בסוף מעצר שלא הצליח. אחרי שסיימו את כל ההמתנה והמארב, בסביבות 4:45 בבוקר, הגיעו לעץ עלוב עם כמויות של פסולת מסביבו. התיישבו שם וחיכו להסעה חזרה. שם, אותו חייל טבע את המונח, "זולה מפחודה", מה שגם קיבל נקודת ציון צה"לית.
לדוגמה: "שמע אחי הלכנו לאזור התעשייה קדימה צורן אחרי שש בערב, ניסינו לגנוב בקבוקים מאיזה מסעדה ובסוף המתנו באיזה זולה מפחודה אחרי שכיסחו אותנו, עד שהמשטרה הגיעה למקום".
מקור: מהסלנג הצבאי: "זולה" (פינת מנוחה) ו"מפחודה".
בשימוש היומיומי: אחד שמצליח לעשות מעשה ערמומי או שובב ולצאת מזה בחיוך. תלוי בטון, זה יכול להיות עלבון קל או מחמאה חצי מוסתרת, בדרך כלל על מי שהצליח לעקוף אותך בעורמה, עם קצת כבוד ובלי כוונה לריב.
מקור: מהמילה העברית המקראית "ממזר" (דברים כג, ג), שפירושה ההלכתי הוא ילד שנולד מקשר אסור. בדיבור היומיומי איבדה המילה את משמעותה ההלכתית והפכה לכינוי ערמומי ושובב.
דוגמה: "איך הוא הצליח לקבל פטור? ממזר אחד".
