הרמה הבאה של חופר. זה כבר לא סתם מישהו שמדבר יותר מדי — זה מקדחה ישירה לתוך הגולגולת שלך, בדרך כלל על אותו סיפור שכבר שמעת ארבע פעמים השבוע. אחרי חצי שעה כזאת אתה מבין למה המציאו את המילה נודניק.

דוגמה: "תעשה לי טובה תעביר אותי למקום אחר בפתיחת השולחן, הבחור הזה חופר לי בשכל מהמנה ראשונה".

מה שהשוויצר עושה בפועל: לדחוף לתוך השיחה משהו שהוא קנה, השיג או עשה, כאילו זה יצא לו בטעות. אף אחד לא שאל, אבל הוא כבר מספר, ואם לא הבנת בפעם הראשונה הוא יחזור על זה עוד פעמיים.

דוגמה: "הוא הביא את האוטו החדש לחניה של המשרד רק כדי להשוויץ".

הכאב ראש הספציפי שמישהו גורם לך כשהוא לא מפסיק. זה לא כעס ולא עצבים — זו שחיקה איטית, בדרך כלל מיוצרת על ידי מישהו שיודע רק לחפור. אחרי מספיק ג'ננה גם הבנאדם הכי רגוע בעולם קם והולך.

דוגמה: "עוף לי מהג'ננה, שעתיים אתה מדבר על אותו דבר".

הרגע שבו אתה צופה במשהו – סטורי, וידאו, או אפילו סיטואציה חיה – שכל כך מביך שהבטן שלך מתכווצת. קורה בעיקר כשמישהו מתאמץ יותר מדי להיראות מגניב ומגיע בדיוק להפך.

דוגמה: "הוא שם שיר רומנטי בסטורי לאקסית שלו עם תיוג… קרינג' ברמות שלא ראיתי כבר זמן".

המילה שמורידה שיחה שלמה מהאוויר לקרקע. אחרי חמש דקות של הסברים, תירוצים ורקע היסטורי מיותר, מישהו זורק "תכלס" וכולם פתאום נזכרים מה בעצם השאלה. בן דוד רחוק של דוגרי, רק בלי הצורך לפגוע במישהו בדרך.

דוגמה: "אז חשבנו אולי לצאת, אולי להישאר, תלוי במזג האוויר ובמי מגיע… תכלס, בא לכם או לא?"

מישהו שההפך ממילה שלו זו מילה. הוא עצלן, רכיכה, חלש אופי, לא יכול להתמודד עם ביקורת. בדרך כלל מפיל יותר מדי באנגים, ויוצא לעבוד בשביל להצדיק את קיומו, בקושי.

כשהחבר'ה מנסים לקבוע משהו, ויש אופציה אחת גרועה ביי פאר, אז היא יורדת מהפרק אוטומטית.

דוגמה: "אנחנו גרים באשדוד ואתם בנתניה, ואתם רוצים ארוחת בוקר בשביל בחיפה. אנחנו לא הקופים הירוקים. אפשר להיפגש במקום קרוב יותר, נגיד תל אביב?".