כינוי חיבה-עלבון למישהו טיפש, תמים או פשוט מבולבל. פחות חריף מדביל, יותר קרוב לטמבלול — אפשר לקרוא ככה לחבר שעשה שטות ולחבק אותו מיד אחר כך. בדרך כלל נאמר עם חיוך ולא עם כעס.
מקור: מערבית: أهبل (אַהְבַּל), "טיפש, תמהוני", מהשורש ה-ב-ל. נכנסה לעברית המדוברת דרך הסלנג הערבי שהיה נפוץ בארץ עוד מימי היישוב.
כתיב נוסף: אהבלה
דוגמה: "יא אהבל, שכחת את המפתחות בפנים ועכשיו כולנו מחכים למנעולן".