הבנאדם שקופץ לתוך כל שיחה שאף אחד לא הזמין אותו אליה, ותמיד עם דעה מגובשת על נושא ששמע עליו לפני שלוש שניות. לא לבלבל עם חופר — הקפצן לא מאריך, הוא רק נכנס באמצע, זורק משפט, ונעלם.

דוגמה: "דיברנו על החתונה שלה, והקפצן נכנס עם 'אני אומר לכם, אולמות זה זריקת כסף'".

מישהו שהראש שלו עובד קצת אחרת מכולם — לא רע, פשוט הזוי. אפשר לומר את זה גם באהבה וגם כאזהרה, הכל תלוי בטון.

דוגמה: "הוא קם בארבע בבוקר לרוץ בגשם. שרוט לגמרי, אבל בכיף".

אומר לו בנימוס לצאת מהבית.

לדוגמה: "אחי, נראה לי אתה במקום הלא נכון. בוא אני אראה לך את הדלת".

האומנות של להגיד "בטוח אחי, אני בא" ואז להיעלם מהמפה שעתיים לפני. מי שמתברז אף פעם לא מבטל מראש, הוא תמיד מודיע ברגע האחרון שיש לו "בלגן בבית", ומי שנשאר לחכות לו בתחנה הופך לפרייער התורן.

דוגמה: "אמרת שאתה בא בתשע, עכשיו עשר וחצי. אתה מתברז עליי או מה?"

הפחד הלאומי מספר אחת של הישראלי. זה לא מספיק שיהיה לך טוב — צריך לוודא שאף אחד לא סידר אותך בדרך. מי שיוצא פרייר שילם מחיר מלא, חיכה בתור, ולא ידע שלחבר הייתה קומבינה שהייתה חוסכת לו חצי.

דוגמה: "מה זאת אומרת שילמת על החניה? אני לא יוצא פרייר, אני חונה על המדרכה כמו כולם".

לא דווקא מספק סחורה פיזית, אלא עומד בציפיות.

דוגמה: "המרצה חיים שפירא הגיע להפי שלנו, היה מעניין, לגמרי סיפק את הסחורה".

נהוג להגיד את זה כשהלך העסק, אין כבר עניין, הסיפור נגמר.

דוגמה: "5-0 לאנגליה על ישראל. ראחת פלסטין".

אדם שכל דבר שהוא עושה מסתיים בכישלון קטן ומביך: שופך קפה על עצמו, שוכח מפתחות בפנים, מגיע לפגישה ביום הלא נכון. הגרסה הקלאסית של פשלן, רק עם יותר חיבה ופחות כעס. בדרך כלל אי אפשר לכעוס עליו באמת.

דוגמה: "שלחתי אותו לקנות לחם והוא חזר עם חומוס ובלי כסף. שלומיאל מושלם".

אמיתי.

דוגמה: "אני אגיד לך דוגרי, לא מת על התספורת שלך".