כשקוראים לחבר טוב.
דוגמה: "שי, אח שלי היקר, בוא לשווארמה".
כשקוראים לחבר טוב.
דוגמה: "שי, אח שלי היקר, בוא לשווארמה".
חצי שעה להניח תפילין.
אדם בתחנה מרכזית: "חייל, צדיק, יש לך שתי דקות להניח תפילין?".
חייל: "בכיף, אבל אני יודע שזה חצי שעה אז אל תערבב אותי".
דופק את כולם ולא מתבייש להראות לכולם שהוא דופק אותם.
"תאמין לי, דרעי הזה אמר שהוא לא יתעסק בפוליטיקה לשופטים ועכשיו הוא רוצה להיות שר בממשלה. הוא לא משתין בבריכה, הוא משתין מהמקפצה".
לעשות משהו בלי להשקיע יותר מדי מאמץ. הבנאדם שעושה חפיף לא בדיוק כישל, אבל גם לא ניסה יותר מדי. בישראל, לעשות חפיף זה כמעט אומנות לאומית — מהתשובה שנותנים בבחינה ועד לאיך שמסדרים את הבית לפני שאורחים מגיעים.
דוגמה: "ניקה את החדר בחפיף לפני שההורים הגיעו, ופשוט דחף הכל מתחת למיטה."
מה שגברים אומרים לנשים בשביל שהן יפסיקו לחפור, אבל בד"כ הן עדיין ממשיכות בקדיחות.
דוגמה: "אתה לא מקשיב לי כמו פעם".
– "את צודקת. אנסה לעשות מאמץ בעניין".
בנאדם שעושה בלאגן. שלא מתיישר על פי המשמעת, הקווים הרגילים. 'ברדק' הוא שם העצם של האירוע אותו הוא מפיק.
דוגמה: שמע, הייתי מציל בבריכה של חרדים, הם ברדקיסטים שחבל על הזמן… קופצים אחד על השני, מטביעים אחד את השני, ומשאירים למטה. מזל שכולם יצאו חיים מהאירוע".
וצריך עיון. בדומה לדו"ק, צריך עיון הוא דבר שלא ניתן להכריע בו תשובה חד משמעית.
לרוב זה יהיה סביב סוגיה הלכתית שנויה במחלוקת שלא ניתן להכריע בה.
היכולת לשמוח בהצלחה של אחר ולתת לו קרדיט בלי שהלב מתפקק מקנאה. בישראל זו המיומנות הנדירה ביותר שיש — יותר נדיר ממישהו שמחזיר כסף שהלוו לו. לרוב מגיע בצורת מחמאה שמלווה בחיוך מאומץ קצת יותר מדי, ובסוף כולם אומרים שהם "אנשי פרגון" אבל בפועל בודקים בשקט כמה הצד השני הרוויח.
דוגמה: "אחי, ממש פרגון שפתחת עסק משלך וזה תופס. אם אפשר, שלח לי את הפרטים — גם לי יש רעיון דומה שאני מפתח כבר שנתיים."
הלך למקום ממש מסוכן כדי לספר על זה לאנשים אחרים.
דוגמה א':
רועי: "אחי, נראה לי שאני נכנס לג'נין לקנות חומוס ממחבל ולדבר איתו קצת"
דן: "למה אתה עושה איתי אנגל?"
דוגמה ב':
ניב: "שמעתי שיש חיות מגניבות ליד צ'רנוביל. אני מת לבקר שם ולצלם את החיות האלה"
אפרת: "למה לך? מה אתה איתי אנגל?"