מצב של שביעות רצון מוחלטת, כשהכל בדיוק כמו שרצית ואין לך אפילו תלונה קטנה אחת על החיים. בדרך כלל מגיע אחרי אוכל טוב, מזגן חזק, או כשמישהו אחר משלם.

דוגמה: "אכלתי חומוס, שתיתי קפה, נשכבתי מול המזגן — אני מבסוט על הכיפאק".

הגיע למקום עוין והסתלבט על כולם, למרות שהייתה סכנה ממשית לביטחון האישי שלו. יש להבדיל את "עשה גיא הוכמן" לבין "עשה איתי אנגל" בכך שאיתי אנגל מגיע למקומות מסוכנים הרבה יותר ללא מטרה הומוריסטית.

דוגמה א':

שחר: "הלכתי אתמול לכנס פמינסיטיות ושאלתי מישהי אם הבעל שלה שחרר לה את הרצועה מהמטבח".

יונתן: "אחי נשמע שעשית גיא הוכמן".

דוגמה ב':

מנשה: "שמעתי שיונתן הלך למונדיאל בקטאר ושאל איראנים אם הם אוהבים את ישראל".

שמעון: "כן אחי הוא עשה גיא הוכמן".

אכזבה קטנה עד בינונית — לא אסון, אבל מספיק כדי להרוס לך את מצב הרוח לחצי שעה. ההבדל בין באסה לעל הפנים הוא שבאסה עוד אפשר לשרוד עם קפה.

דוגמה: "איזו באסה, הגעתי לחוף ונזכרתי ששכחתי את המגבת באוטו".

היכולת הנדירה להיות שמח בשביל מישהו אחר בלי שקורה לך כלום בפנים. בישראל זו פעולה שדורשת מאמץ פיזי, ולכן מי שמצליח לפרגן נחשב אדם גדול, ומי שלא מצליח פשוט אומר חארטה על ההצלחה של האחר ומתקדם בחיים.

דוגמה: "אחי הוא קיבל קידום, בוא תפרגן לו רגע במקום לנתח למה זה לא בטוח קידום אמיתי".

דיבורים לתפארת בלי שום דבר מאחוריהם. לא בדיוק שקר, יותר כמו טקסט שנאמר חפיף רק כדי למלא אוויר בחדר. בישיבות עבודה זה 80 אחוז מהזמן.

דוגמה: "שעה שלמה הוא הציג ובסוף לא הבנתי כלום. הכל חארטה".