בחור צעיר שגדל ברחוב, פותר בעיות עם ידיים ועם קשרים, ובכל מקרה לפני שמדברים עם עורך דין. נראה מאיים מבחוץ אבל בפנים רק רוצה שהאמא תשמח ממנו.

דוגמה: "ראית איך הוא ירד על הבחור שדחף אותי? פרחח לגמרי, אבל אחי לחיים".

היכולת לשמוח בהצלחה של אחר ולתת לו קרדיט בלי שהלב מתפקק מקנאה. בישראל זו המיומנות הנדירה ביותר שיש — יותר נדיר ממישהו שמחזיר כסף שהלוו לו. לרוב מגיע בצורת מחמאה שמלווה בחיוך מאומץ קצת יותר מדי, ובסוף כולם אומרים שהם "אנשי פרגון" אבל בפועל בודקים בשקט כמה הצד השני הרוויח.

דוגמה: "אחי, ממש פרגון שפתחת עסק משלך וזה תופס. אם אפשר, שלח לי את הפרטים — גם לי יש רעיון דומה שאני מפתח כבר שנתיים."

אדם שכל החיים שלו בנויים על זה שמישהו אחר משלם. אין לו כסף על עצמו אף פעם, תמיד "שכחתי ארנק", ובסוף כל ערב מישהו אחר יוצא פרייר. הכי מרשים בשנורר זה שהוא בכלל לא מתבייש.

דוגמה: "אל תזמין אותו לאש, הוא שנורר, יבוא עם קולה בלי גז ויאכל חצי אנטריקוט".

מי שהפך את החפיף לדרך חיים. החפיפניק עושה הכל בחצי כוח, על הדרך, ובעיקר מקווה שאף אחד לא יבדוק. העבודה אולי נגמרת, אבל אל תסתכל מקרוב מדי.

דוגמה: "תן לחפיפניק הזה לשטוף כלים ותקבל צלחות רטובות עם שאריות של אתמול".

כשמישהו עושה בופר, הוא פשוט מתמהמה, דוחה ומשחק על הזמן בלי להתקדם לשום מקום. זה יכול להיות חבר שאתה מחכה לו כבר שלוש שעות, עובד שמסרב להתחיל משימה עד הדקה האחרונה, או בן/בת זוג שיש להם תשובה לכל שאלה חוץ מתשובה ישירה. נגזר מהמונח הטכנולוגי "buffer" — כי בדיוק כמו סרטון שנתקע בטעינה, גם הוא לא זז.

דוגמה: חבר 1: "איפה אורי? אמרנו שמתחילים ב-8." חבר 2: "שכח, הוא בבופר. יגיע כשיגיע".

מצוין, בקטע טוב, כל כך טוב עד שזה מעורר פחד.