אם אני לא אדע מי ידע

מה זה

אם אני לא אדע מי ידע

ההגדרה עבור

אם אני לא אדע מי ידע

אין לי מושג על מה אתה מדבר, אבל אני גאה מידי בשביל להגיד שאני לא יודע, או שאני אכנס לצרות אחר כך. לקוח מקומדיית הישראלים.

ריבי: "בא לי גלידה"

רמי: "מה לשים לך בגלידה?"

ריבי: "אתה יודע מה אני אוהבת"

רמי: "וואלה אם אני לא אדע, מי ידע?"

אהבתם?

מונחים נוספים באתר

בתדירות גבוהה.

"ראיתי את יוסי אצל תמר שבוע שעבר וגם השבוע. תאמין לי השובב הזה מבקר אותה כל שני וחמישי".

גרסה מעודנת של 'אחושרמוטה'. נאמר, בדרך כלל, בחיוב. הגזמה או הקצנה של מצב קיים, אבל משהו כיפי לשמיעה.

דוגמה: "הפיתה שווארמה של הנכד של אברם הייתה אחושלוקי טובה".

תמיד יהיה מאוחר יותר מהשעה הנקובה, אם זה יקרה.

דוגמה: "נפגש בסביבות השעה 17:00?".

– " כן, למרות שאני יודע שלא תהיה מוכן בזמן".

משכן הערסים. מועדון בבאר שבע שערוך לקאטלות, פרחות ועמחה.

משהו שעושים סתם בשביל הצחוק, בלי שום כוונה רצינית מאחורי זה. אם מישהו לוקח את זה קשה מדי, סימן שהוא לא הבין שזאת הייתה רק דחקה.

דוגמה: "אחי אל תיעלב, עשינו את זה בדחקה, מה נלחצת פתאום".

בזמן הקרוב. לא באמת חמש דקות. כשאומרים עשר, חמש או שתי דקות, תדעו שמדובר בד"כ בשקרנים. כשנוקבים במספר ספציפי, תדעו בד"כ שמדייקים.

דוגמה: "חמש דקות אצלך".

תוכנית טלוויזיה סופר-מוכרת, בדרך כלל בשעה 20:00 בערב, כדי שאנשים שהרדימו את הילדים, יוכלו לצפות בה. בגדול, מדובר על רצף של סרטונים, כתבות, אירועים, שהתוצאה שלהם שלילית ב-99% מהמקרים, והאירועים לא רלוונטיים לחיים שלנו.

דוגמה: "ראית מה היה בחדשות, היה פיגוע בגוש עציון!"

שמנה, אוביס, אבל ביותר משעשע.

אני לא יודע איך להכיל את המחמאה, אז תפסיק.

דוגמה:

"הבן שלך עשה עבודה טובה היום באימון".

– "די, תמשיך".

כינוי לאדם שמנת המשכל שלו אינה גבוה מזו של נעל ממוצעת.
דוגמה: נעל אמיתי לא יבין את הנכתב במושג זה.

כשמישהו לא מפסיק לדבר על אותו הדבר שוב ושוב, מנסה לשכנע אותך, לגרום לך לעשות משהו, או פשוט מטחן את המוח — הוא חופר. הפועל "לחפור" מתאר את התחושה שהצד השני מקדח לך את הראש עד שאתה מוכן לעשות כל דבר רק כדי שיפסיק. זה יכול להיות הורה, בוס, חבר, ואפילו אותו טיפוס שמסביר לך כמה כדורגל עגול.

דוגמה: חבר 1: "אחי, כבר שבוע אמא שלי חופרת לי שאסתפר." חבר 2: "אז תסתפר כבר." חבר 1: "לא, עקרון."

חבילה שמנה של כסף, כזאת שתופסים ביד ומרגישים. לא חייבת להיות באמת הרבה — מאה שטרות של עשרים גם עושים בוחטה, וזה בערך כל הרעיון. יש אנשים שמחזיקים בוחטה בכיס במיוחד כדי שתראה אותה כשהם משלמים.

דוגמה: "ראית איך הוא שילם על הפלאפל? הוציא בוחטה מהכיס בשביל שלושים שקל".

כתיבת תגובה